מחקר חדש שפורסם בשנת 2026 מצביע על שינוי מתמשך ומשמעותי בתכונות מי הים התיכון. המחקר השתמש במאגר נתונים המשתרע על פני 75 שנה, מ-1950 עד 2025 הכולל כמה סוגי תצפיות: מדידות היסטוריות של רמות טמפרטורה ומליחות ברחבי הים התיכון ומדידות אזוריות מהזמן האחרון, גם מהחלק המזרחי של הים התיכון בו נמצאים גם חופי ישראל. החוקרים בחנו שינויים בטמפרטורה ובמליחות המים בעומקים שונים ולאחר מכן ניתחו את כל התצפיות יחד כסדרת נתונים ארוכת-טווח. הממצאים מראים כי הים התיכון נעשה חם ומלוח יותר. ההתחממות אינה מוגבלת לפני הים. בשכבת המים העליונה, עד עומק של 100 מטרים, נמצאו בשנים האחרונות טמפרטורות הגבוהות בכ-2 מעלות צלזיוס בממוצע בהשוואה לתקופה 1950–1999. עלייה בטמפרטורה נמדדה גם בעומקים של מאות ואף אלפי מטרים, אם כי בעומק השינוי מתון יותר. במקביל נרשמה גם עלייה במליחות. בחלק מהאזורים נמצאה גם האצה בקצב ההתחממות, כלומר לא רק שהטמפרטורה עולה, אלא שקצב העלייה עצמו גדל עם הזמן. האצה נמצאה גם במליחות. 

שינויים אלה משפיעים על צפיפות מי הים: התחממות מפחיתה את הצפיפות, ואילו עלייה במליחות מגדילה אותה, ולכן ההשפעה הכוללת על צפיפות המים תלויה במאזן בין שני הגורמים, והוא עשוי להשתנות בין אזורים שונים ובעומקים שונים. מכיוון שמים צפופים כבדים יותר בהשוואה למים שהם פחות צפופים, הם נוטים לשקוע לעומק, ובאופן הזה לשינויים בצפיפות יש השפעה על הערבול בין שכבות המים ועל תנועת מי הים.

אחד האזורים שבהם השינויים בולטים במיוחד הוא הים האדריאטי, שלוחה צפונית של הים התיכון בין איטליה לחצי האי הבלקני. בדרומו הוא מתחבר דרך מצר אוטרנטו אל הים היווני ומשם לשאר אגן הים התיכון. באופן טבעי בחורף, פני הים באזור זה מתקררים, נעשים צפופים יותר ושוקעים לעומק, וכך מועברים לעומק גם מלח, חום וחמצן מומס. המחקר מצא כי בדרום הים האדריאטי קיימת האצה חזקה במיוחד הן בהתחממות והן בעלייה במליחות, גם בעומק של כ-1,000 מטרים. אמנם המים ממשיכים לשקוע בחורף כיוון שההתקררות העונתית עדיין מאפשרת להם להיות צפופים מהמים שסביבם, אך נקודת המוצא שלהם חמה יותר מבעבר. נוסף על כך, העלייה במליחות מגדילה את צפיפותם ויכולה לפצות בחלקה על השפעת ההתחממות.

דוגמה מרכזית לכך היא AMOC - מערכת זרמים רחבת היקף באוקיינוס האטלנטי. במסגרתה מים חמים זורמים צפונה בשכבות העליונות, מתקררים בצפון האוקיינוס האטלנטי, נעשים צפופים יותר ושוקעים לעומק, בעוד מים קרים ועמוקים זורמים דרומה. זרם הגולף הוא חלק ממערכת הזרמים העליונה המעבירה חום צפונה.

שינויים בטמפרטורה או במליחות, המשנים את צפיפות מי הים, עלולים להשפיע על עוצמת זרמי ה-AMOC ועל כמות החום המועברת מהאזורים הטרופיים צפונה. היחלשות של המערכת עשויה להפחית את הובלת החום לצפון, ולהשפיע על כמות ופיזור המשקעים באירופה, בצפון אמריקה, באזורים הטרופיים ואף בחלקים מאפריקה ומדרום אמריקה. לכן שינוי במערכות זרימה כאלה אינו משפיע רק על האוקיינוס עצמו, אלא עשוי להשפיע על מאזן החום והמים ביבשה ובתוך כך להשפיע על תנאי האקלים באזורים יבשתיים נרחבים.

ערבול ושקיעת מים מסייעים להעברת חמצן אל השכבות העמוקות, ולכן שינוי בתהליכים אלה עלול להשפיע על התנאים שבהם מתקיימים יצורים ימיים. גם התחממות המים בעומק מצמצמת את האפשרות של מינים למצוא מפלט במים קרים יותר בתקופות של עומסי חום. עם זאת, יש להדגיש כי המחקר עצמו התמקד בשינויים הפיזיקליים של מי הים ולא בחן ישירות את ההשפעות האקולוגיות.

האוקיינוס ושינויי אקלים - מעטפת פדגוגית לסרטון מעלה וחצי, בידינו.

נקודות מפנה ומנגנוני משוב במערכת האקלים - מערך שיעור, בידינו.

הים התיכון מתחמם והופך מלוח בקצב מואץ – והשינוי מגיע עד לקרקעית - ynet, ספטמבר 2026.

משבר האקלים ומערכות כדור הארץ - מכון ויצמן, 2020.

Decades of Data on a Changing Atlantic Circulation - ו NOAA, 2024.

כנס רמת הנדיב ה-3 יתקיים השנה בסימן שלושה מושגים מרכזיים העומדים בלב השיח על יחסינו עם הטבע: אהבת הטבע, הקשר לטבע ושמירת הטבע.

הכנס יעסוק במערכת היחסים שבין האדם לטבע מנקודות מבט מגוונות של מדעי הרוח, החברה והטבע, ובקשרים שבין רגש, תחושת שייכות וקשר לטבע, אחריות ופעולה, על רקע השינויים הסביבתיים והחברתיים רחבי ההיקף המתרחשים בתקופתנו.