כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל־אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר
פסוק זה מפרשת עקב, אותה קראנו השבת, המתאר ארץ טובה של נחלי מים ומעיינות, הפך השנה לתיאור חי של מסענו במדרשת עין הנצי"ב. בתוך מציאות מאתגרת, זכינו להקים שלוחה חדשה בקריית שמונה — עיר של רוח, עמידה ואהבה לארץ.
החלום נולד מתוך רצון לציין ארבעים שנות מדרשה בדרך משמעותית: להרחיב את גבולות הלימוד אל הגליל. דווקא כשהעיר הייתה ריקה מתושביה, עלה הרעיון; דווקא עם שובם הראשוני לבתים, יצאנו לדרך.
"רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" כך אומר ה' למשה. וכבר עמדו פרשנינו על כך שקשיות העורף של בני ישראל מהווה לא אחת גם ברכה וסגולה. אנשי ונשות קריית שמונה לימדו אותנו שיעור בעמידה איתנה. קשיות העורף שלהם הפכה בעינינו לסמל של ברכה, של כוח, של נאמנות למקום.
גם אנחנו התעקשנו: לחלום, להקים, ולהיות שם.
"אֶל גָּלִיל אֶל גָּליל אֶל גָּלִיל. אַשְׁרַיִך אֶרֶץ הַגָּלִיל.
כָּמְהָה נַפְשִׁי לָךְ הַגָּלִיל…" (ר' יצחק סונה)
הפיוט "אל גליל" ליווה את תלמידות מחזור א' בכל צעד — בלימוד, בעשייה, וגם ברגעים שבהם נאלצו לרדת למקלטים. הוא הפך לפס הקול של שנה בלתי נשכחת. (ניתן להאזין ללחן הפיוט כאן) תודה לקב"ה על הזכות. תודה לעיר שקיבלה אותנו בחום. תודה לשותפתי רבנית עתירת גרנביץ אשר עברה לעיר עם משפחתה בקיץ תשפ"ה ובלעדיה החלום הזה לא היה מתממש במציאות .
תודה לתלמידות מחזור א' — חלוצות של ממש.
מחזור ב', אנחנו כבר מחכות לכן.
דיוור אלקטרוני_567x802-r%20(1).png)
