חג השבועות ויום מתן תורה
בליל הסדר בו ציינו את יציאתנו ממצרים מבית עבדים להיות בני חורין, שרנו את השיר "דיינו", ובו אמרנו: "אילו הביאנו לפני הר-סיני ולא נתן לנו את התורה- דיינו". האמנם דיינו?
הרי כל תכלית יציאת מצריים הייתה למטרת קבלת התורה?, שאין לך בן-חורין אלא מי שעוסק התורה.
אחד ההסברים לתמיהה זו היא המצב הלאומי שאליו הגענו. בכל המסעות והחניות של בני ישראל במדבר נוקטת התורה בלשון רבים : "וייסעו ויחנו". ורק פעם אחת, במעמד הר סיני כותבת התורה בלשון יחד, "ויחן ישראל". רש"י מבאר: "כאיש אחד בלב אחד".
הקב"ה כל כך התלהב מאחדות עם ישראל והחליט לרדת מן השמיים ולתת לנו את התורה שהיא כולה צירוף שמותיו של הקב"ה. אומרת לנו הגמרא במסכת שבת, דף פ"ח: מדוע נקט הקב"ה במילה "אנכי ה' אלוקיך..." ועונה הגמרא כי המילה אנכי היא נוטריקון , ר"ת, "אנא נפשי כתבית יהבית"- אני, הקב"ה כתבתי את נפשי בתורה ונתתיה לכם. על כך כותב הרמח"ל כי הקב"ה והתורה וישראל זאת אחדות אחת. כמו שאנו משבחים את ה' באמירת "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד". כך גם הקב"ה משבח אותנו באמירת: "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
בחג השבועות הבא עלינו לטובה יורד כבכל שנה שפע של תורה ואוירה של התאחדות לעם ישראל סביב התורה. כדי לקבל את השפע הזה צריך להכין כלים עם מידות טובות. המידה הכי חשובה שבגינה זכה משה רבינו לקבל את התורה מסיני היא מידת הענווה, שהיא מידה טובה מכל המידות הטובות. התורה משבחת את משה רבינו: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על-פני האדמה". להיות עניו אין פירושו לחשוב שאין בי יכולות וכוח לפעול בעולם. להיפך, לדעת שנבראתי בצלם אלוקים, שהוא תקיף, בעל היכול ובעל כל הכוחות כולם...רק לדעת שהוא הנותן לך את הכוחות לעשות חייל והוא יכול להשפיל גאים עדי ארץ ולהגביה שפלים עדי מרום. וכך מציע הרמב"ן באגרתו המפורסמת לבנו: "השפל עצמך ויינשאך המקום". " תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם , בכל עת, וזה תינצל מן הכעס... וכאשר תינצל מן הכעס, תעלה על ליבך מידת הענווה, שהיא מידה טובה מכל המידות הטובות...למען תצליח בכל דרכך ותזכה לעולם הבא".
יהי רצון שנזכה להיות אוהבים ומכבדים זה את ונזכה לקבל את התורה בהתחדשות מתמדת. שבכל יום יהיו בעינינו כחדשים, ונזכה לעולם הזה וגם לעולם בא.
חג שבועות שמח