|
מחר, ה- 11.3.26 בין השעות 19:00-20:30, תתקיים ההרצאה השתים-עשרה והאחרונה בסדרת ההרצאות במסגרת השתלמות עדכון ידע מדעי תשפ"ו. ההרצאה תעסוק בנושא פתרונות הנדסיים לספיחת פחמן מהאטמוספירה ותינתן על ידי ד"ר גיל פרואקטור, מומחה
בתחומי האנרגיה והאקלים.
תקציר ההרצאה תפיסה וקיבוע פחמן דו חמצני – פתרון אסטרטגי או בזבוז משאבים? שינוי האקלים כתוצאה מפליטת גזי חממה מייצרים אתגר אסטרטגי לבריאות, כלכלה, והיציבות הגלובאלית. מאמצים של הקהילה הבינלאומית, ושורת הסכמי אקלים בינלאומיים שהציבו יעדי הפחתת פליטות, לא מספיקים כדי להוביל להפחתה משמעותי הנדרשת כדי למנוע עליה מסוכנת בטמפרטורה
הגלובאלית במאה הנוכחית. בהרצאה זו יוצגו פתרונות טכנולוגיים חדשים, לצד חשמול מואץ ומעבר לאנרגיות מתחדשות, כדי להאיץ את הפחתת פליטות גזי החממה ברמה הגלובאלית ובהקשר הישראלי. בפרט, ייבחנו טכנולוגיות ללכידה ואחסון פחמן (CCS) כתחום מרכזי הנמצא בתכניות
ההפחתה, ובפרט תכניות "לאיפוס נטו", של מדינות רבות. יוסברו המסלולים/טכנולוגיות העיקריים ללכידת פחמן דו חמצני הנפלט בתהליכי תעשייה ותחנות כוח או ישירות מהאוויר, ואז אחסונו (למשל בעומק תת-קרקעי או ימית) או שימוש בו. נבחן את היתרונות והחסרונות של הפתרונות
השונים, ונציג את האתגרים המרכזיים: הוכחת הפחתה אמיתית בשטח, יכולת הגדלה לקנה מידה רחב, ניטור והבטחת קביעות האחסון, ועלויות כלכליות. לסיכום, נדון בשאלה האם תפיסה וקיבוע פחמן הוא פתרון אמין ואסטרטגי להשגת איפוס פחמני עד 2050 או בזבוז משאבים שלא יאפשר
להשיג את התוצאה הזו.
אודות המרצה ד"ר גיל פרואקטור הינו מומחה ויועץ בעל 20 שנה ניסיון בתחומי האנרגיה והאקלים. בשנים 2010-2025 עבד גיל במשרד להגנת הסביבה שם הוא הקים וניהל את אגף בכיר לשינויי אקלים. במהלך עבודתו הוא יזם והוביל את העבודה הממשלתית לגיבוש, ובהמשך לעדכון, היעדים והאסטרגטיה
הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה של ישראל. בין השאר גיל גם הקים וניהל את מערך הדיווח והמעקב הלאומי לגזי חממה והוביל שורה ארוכה של החלטות ותכניות להתייעלות באנרגיה, הפחתתת פליטות גזי חממה וקידום נושאי האקלים בישראל. לפני שהצטרף למשרד גיל עבד כ 4 שנים
כיועץ לאנרגיה ואקלים בבריטניה. לגיל תואר דוקטור מאימפרייל קולג' לונדון ותואר שני מאוניברסיטת הרווארד.
|
הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) קובע כי ההתחממות הגלובלית המואצת במאתיים השנים האחרונות נגרמת בעיקר מפעילות אנושית, ובראש ובראשונה מפליטת גזי חממה כגון פחמן דו־חמצני (CO₂). שריפת דלקים מאובנים לייצור חשמל, תחבורה ותעשייה היא הגורם המרכזי
לעלייה בריכוזי הפחמן דו-חמצני. אף שמתקיימים מאמצים להפחתת פליטות, המעבר לכלכלה דלת־פחמן איטי, וגזי החממה שכבר נפלטו ממשיכים להשפיע על האקלים לאורך עשרות ומאות שנים. על רקע זה מתפתח תחום הנדסת אקלים (Geoengineering) – התערבות יזומה ורחבת היקף במערכת האקלים במטרה למתן את ההתחממות. גופים מדעיים מובילים מדגישים כי מדובר באמצעי משלים להפחתת פליטות, ולא תחליף לה. נכון לשנת 2026, שיטות הנדסת אקלים
שונות נמצאות בשלבים שונים של פיתוח ויישום, הנעים על רצף שבין מחקר תיאורטי, דרך ניסויי פיילוט בקנה מידה מצומצם, ועד ליישום תעשייתי מוגבל - ללא יישום גלובלי בפועל. העיסוק בהם מתמקד בעיקר ברמה העקרונית – החל בשאלות מדעיות והנדסיות וכלה בהיבטים
כלכליים, משפטיים, פוליטיים ואתיים. בתחום הנדסת אקלים מקובלות שתי גישות מחקר מרכזיות:
גישה 1: ניהול קרינת השמש (Solar Radiation Management – SRM) גישה זו מבקשת להפחית את כמות קרינת השמש המגיעה לפני הקרקע באמצעות החזרת חלק מהקרינה לחלל או צמצום כניסתה לאטמוספירה, וכך להאט את ההתחממות בטווח הקצר. מודלים מצביעים על אפשרות לקירור מהיר יחסית, אך קיימים סיכונים לשינוי דפוסי גשם ואי-ודאות לגבי
השלכות ארוכות טווח ונכון ל 2026 השיטות עדיין בשלב תיאורטי-מחקרי בלבד. |
| « | הבהרת עננים (Cloud Brightening) - השיטה מציעה להפחית התחממות באמצעות ריסוס טיפות מי מלח לעננים נמוכים - תהליך המגדיל את בהירות העננים (האלבדו) ומאפשר החזרה גדולה יותר של קרינת שמש לחלל. ההשפעה עשויה לקרר בטווח קצר והיא הפיכה יחסית, אך
קיימים סיכונים לשינוי דפוסי גשם ואי-ודאות לגבי השלכות ארוכות טווח. |
|
|
« | הזרקת אירוסולים לסטרטוספירה (Stratospheric Aerosol Injection – SAI) - השיטה מציעה להפחית התחממות באמצעות פיזור חלקיקים מחזירי אור (לרוב מבוססי גופרית) בסטרטוספירה, שמחזירים חלק מקרינת השמש לחלל – בדומה להשפעת התפרצויות געשיות. החלקיקים
עשויים להישאר חודשים ואף שנים, אך דורשים הזרקה מתמשכת. לצד פוטנציאל לקירור מהיר, קיימים סיכונים כמו פגיעה באוזון ושינויים במשקעים. |
|
|
« | הצבת מחזירי קרינה (מראות) בחלל - השיטה מציעה להפחית התחממות באמצעות הצבת מערך לוויינים מחזירי־אור בין כדור הארץ לשמש, שיחזירו חלק מקרינת השמש לחלל לפני כניסתה לאטמוספירה. יתרונה בכך שאינה משנה את הרכב האטמוספירה, אך מדובר בפתרון יקר ומורכב
מאוד, עם אתגרים טכנולוגיים וסוגיות אתיות וגיאופוליטיות משמעותיות. |
|
|
| |
גישה 2: הסרת פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה (Carbon Dioxide Removal – CDR) גישה זו מתמקדת בהפחתת ריכוז פחמן דו-חמצני באטמוספירה ואגירתו לטווח ארוך או קיבועו לשימוש האדם. חלק מהשיטות פועלות באוויר ואחרות באוקיינוסים. שיטות אלו משלימות את צמצום הפליטות אך אינן מחליפות אותו, ויישומן כרוך בעלויות גבוהות ובסיכונים סביבתיים אפשריים. |
| « | לכידת פחמן דו-חמצני מהאוויר (Direct Air Capture – DAC) - שיטה ללכידת פחמן דו-חמצני ישירות מהאוויר לאחר שכבר הצטבר בו, באמצעות מסננים וחומרים סופגים. את הפחמן דו-חמצני שנלכד, ניתן לאגור תת־קרקעית או לנצל לייצור דלקים ומוצרים. בשל
ריכוזו הנמוך באוויר, התהליך יקר ודורש אנרגיה רבה. Climeworks היא חברה שוויצרית המפתחת טכנולוגיה ללכידת פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה והמרתו למינרל יציב המוטמן בקרקע, תוך הסתמכות על אנרגיה גיאותרמית. עד כה, הוכחה היתכנות טכנולוגית לשיטה, וההערכה היא כי עלויות סילוק
הפחמן בתהליך זה צפויות לרדת בעשורים הקרובים באופן שעשוי לאפשר יישום רחב היקף והטמעה אפקטיבית. |
|
|
« | לכידת פחמן דו חמצני ממקור הפליטה (Carbon Capture and Storage – CCS) - שיטה ללכידת פחמן דו-חמצני ממקורות פליטה נקודתיים לפני שחרורו לאטמוספירה, באמצעות הפרדה, דחיסה והובלה לאחסון גיאולוגי עמוק או לשימוש תעשייתי. היא מפחיתה פליטות
חדשות אך אינה מסירה פחמן שכבר הצטבר באוויר. היישום כרוך בתשתיות רחבות, בצריכת אנרגיה נוספת ובעלויות גבוהות, וכן מעורר סוגיות הנוגעות לבטיחות האחסון לטווח ארוך ולהיתכנות יישום בקנה מידה עולמי. Airovation Technologies היא חברה ישראלית המפתחת טכנולוגיות ללכידת פחמן דו־חמצני מארובות פליטה של מתקנים תעשייתיים. חלק מפיתוחי החברה מתמקדים בהמרת הפחמן דו-חמצני לתרכובות מינרליות יציבות, המאפשרות את קיבועו
ושימושו החוזר כחומר גלם בתהליכים תעשייתיים (CCU - Carbon Capture and Utilization). |
|
|
« | האצת תהליכי בלייה של סלעים (Enhanced Weathering) - שיטה להסרת פחמן דו-חמצני באמצעות האצת בליה כימית של סלעים סיליקטיים הנגרסים ומפוזרים בקרקע. המינרלים מגיבים עם הפחמן דו-חמצני שבאוויר ויוצרים תרכובות יציבות הנשמרות לאורך זמן. לשיטה
פוטנציאל רחב ואף תרומה לפוריות הקרקע, אך היא עדיין ניסיונית וכרוכה באי-ודאות סביבתית ובצריכת אנרגיה גבוהה לכרייה וגריסה. |
|
|
| |
שיטות עקיפות להסרת פחמן דו-חמצני מתמקדות באוקיינוסים, הקולטים באופן טבעי כ־30% מהפחמן דו-חמצני שבאטמוספירה ומהווים מאגר משמעותי, שכן ריכוז הגז המומס בהם גבוה בהרבה מאשר באוויר. עם זאת, קצב הקליטה מוגבל בשל שיווי משקל כימי ורוויה, התלויים בתנאים כמו טמפרטורה,
לחץ ועומק. טכנולוגיות שמפחיתות את ריכוז הפחמן דו-חמצני במים משנות את שיווי המשקל ומאפשרות קליטה נוספת מהאטמוספירה. הפחמן הנקלט יכול להיות מיועד לאחסון ארוך טווח או לשמש כחומר גלם בתהליכים תעשייתיים. |
| « | דישון מי האוקיינוסים בברזל (Ocean Fertilization) - שיטה להסרת פחמן דו-חמצני באמצעות דישון האוקיינוס בברזל, המעודד פריחת פיטופלנקטון הקולט פחמן בתהליך הפוטוסינתזה. לאחר מותם, חלק מהביומסה שוקע למעמקים וכך עשוי לאגור פחמן לאורך זמן. אף
שקיים פוטנציאל רחב, היעילות ארוכת הטווח אינה מוכחת וקיימים סיכונים אקולוגיים, כגון פגיעה במארג המזון ודלדול חמצן. |
|
|
« | הגברת הבסיסיות של האוקיינוסים (Ocean Alkalinity Enhancement – OAE) - שיטה להסרת פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה באמצעות הגברת בסיסיות מי הים והוספת מינרלים בסיסיים, המאפשרים קליטה מוגברת של פחמן והמרתו ליונים יציבים המומסים במים -ביקרבונט
(⁻HCO₃) וקרבונט (⁻CO₃²) לאחסון ארוך־טווח. יתרונה גם בהפחתת חומציות האוקיינוסים, אך קיימת אי ודאות לגבי השפעות אקולוגיות רחבות. CarbonBlue היא חברה ישראלית המפתחת טכנולוגיה חדשנית זו להסרת CO₂ ממי ים או ממים תעשייתיים באמצעות מערכת הנדסית, שבה מתרחש תהליך אלקטרוכימי הגורם לשינוי מקומי
ומבוקר של בסיסיות המים, ללא התערבות רחבת היקף בתהליך בעל השפעה סביבתית נמוכה, תוך הפקת פחמן טהור המיועד לשימושים תעשייתיים או לאחסון. הטכנולוגיה מצויה כיום בשלב פיילוט וניסויים ראשוניים, והיתכנות היישום בקנה מידה תעשייתי רחב עדיין נבחנת מבחינה מדעית
והנדסית. |
|
|
| |
אי ודאות וסיכונים הכרוכים ביישום שיטות של הנדסת אקלים הקהילה המדעית מדגישה כי מערכת האקלים מורכבת ולא־ליניארית, ולכן התערבות יזומה בקנה מידה רחב כרוכה באי-ודאות גבוהה ובסיכון להשפעות בלתי צפויות. מעבר לסיכונים הפיזיים, עולות סוגיות חברתיות, פוליטיות ואתיות: מי מוסמך להחליט, מי נושא בסיכונים ומי נהנה מהתועלת.
הדיון בהנדסת אקלים כולל אפוא גם שאלות של אחריות, לגיטימיות וצדק סביבתי, במיוחד נוכח הפער בין מדינות שפלטו רבות לבין אלו שנפגעות יותר מהמשבר.
מקורות ומידע נוסף |
|
| |
|
|
דיוור אלקטרוני.png)
