יום הקרקע הבינלאומי המצוין מדי שנה ב־5 בדצמבר, נקבע בשנת 2002 על-ידי האיגוד הבינלאומי למדעי הקרקע במטרה להעלות מודעות לחשיבותה של קרקע בריאה (פוריה ויציבה) ולצורך בניהול בר-קיימא של
משאב חיוני זה. בישראל מטופל הנושא על-ידי
החטיבה לניהול משאבי סביבה במשרד החקלאות וביטחון המזון, האמונה על שימור הקרקע, המים והמערכות האקולוגיות התומכות בייצור
החקלאי.
הקרקע מהווה נדבך יסודי לקיום החיים על פני כדור הארץ: כ־95% מהמזון בעולם מקורו בצמחים הגדלים בקרקע, והיא תומכת במגוון תהליכים ביולוגיים חיוניים, כולל ייצור החמצן. למרות זאת, נתפסת הקרקע לעיתים כמשאב בלתי־מתכלה — אך בפועל היא רגישה
לשחיקה, זיהום ופגיעה מתמשכת. על פי התחזית, ללא ניהול מושכל ושימור אקטיבי, בעוד מספר עשורים שטחי הקרקע הפורייה לא יספיקו להזנת אוכלוסיית העולם. שינוי אקלים, התפשטות הבינוי, צמצום השטחים החקלאיים וגידול האוכלוסייה רק מחריפים את האתגר ומחייבים פעולה
מיידית ומתואמת מצד כל בעלי העניין.
פעילות אנושית בלתי־מבוקרת משנה את הרכב הקרקע ופוגעת בתפקודה.
המלחת קרקעות נוצרת כאשר מלחים מצטברים לרמה שאינה מאפשרת צמיחת צמחים, לרוב בשל ניקוז לקוי, מחסור בגשמים או הזרמת שפכים.
סחף קרקע מוחמר עקב אירועי גשם קיצוניים
ובינוי אינטנסיבי המקטין את יכולת הקרקע לספוג מים. פתרונות מבוססי טבע — כדוגמת יצירת שטחי חלחול ושימור שטחים פתוחים — תורמים לוויסות נגר ולהפחתת הצפות.
זיהום קרקע מכימיקלים כגון פחמימני נפט, חומרי הדברה ומתכות כבדות פוגע בפוריות
הקרקע, במערכת האקולוגית ולעיתים גם בבריאות האדם, במיוחד כאשר מזהמים מחלחלים למי התהום.
זיהום הקרקע בתרכובות PFAS מהווה אחד האיומים הסביבתיים המרכזיים. חומרים אלו, הנפלטים לקרקע משפכי תעשייה, אתרי פסולת, קצפי כיבוי אש ותשטיפים ממוצרי
צריכה, כמעט ואינם מתפרקים בתהליכים טבעיים. בשל יציבותם ונטייתם המוגבלת להיספח למינרלי הקרקע, הם חודרים בעומק הקרקע, מצטברים בו לאורך שנים וממשיכים לנדוד למי תהום. כך הופכת הקרקע למאגר זיהום מתמשך, המשמש מקור חשיפה לבני אדם ולמערכות אקולוגיות ומקשה
משמעותית על פעולות שיקום סביבתי.
הקרקע משמשת גם מאגר מרכזי של פחמן דו־חמצני המאוחסן כחומר אורגני. הפרת המערכת הטבעית, למשל בעת המרת קרקע טבעית לשטח חקלאי או בנוי, מפחיתה את יכולת הקרקע לאגור פחמן ומגבירה פליטות לאטמוספירה, ובכך תורמת להתחממות הגלובלית. מנגד, קרקעות בריאות וניהול
קרקע בר־קיימא יכולים לשפר את קליטת הפחמן ולהוות כלי משמעותי בהתמודדות עם שינויי האקלים.
חקלאות משמרת (Conservation Agriculture) היא שיטת עיבוד חקלאי המבוססת על הפרעה מינימלית לקרקע, חיפוי צמחי קבוע ושימור מגוון ביולוגי. גישה זו, המומלצת על-ידי ארגון המזון והחקלאות העולמי (FAO), מאפשרת לשמור על פוריות הקרקע ועל יכולת
הייצור החקלאי לאורך זמן, תוך צמצום ההשפעות הסביבתיות של העיבוד החקלאי. חקלאות משמרת נחשבת גם לכלי מרכזי במיתון שינוי האקלים ובהפחתת סיכוני קיצון אקלימיים.
משרד החקלאות וביטחון המזון והחטיבה לניהול משאבי סביבה מקיימים
אירוע לציון יום הקרקע העולמי בתאריך
3.12.25 בקמפוס תל חי - אוניברסיטת קרית שמונה בהקמה.
פרטים