רוצים להיות באורות?

שלום וברכה,

"אני מלווה משפחות כבר עשרים שנה", כך מ.ה. רשם 'לב לאחים' ותיק,
"אבל יש משפט אחד שאמא אמרה לי לפני כמה שנים –
שלא יוצא לי מהראש."

"אני לא שוכח את אותה אמא," סיפר לנו הרשם.
"הבן שלה התקבל למוסד קירוב מצוין. באמת מצוין.
אבל כשנכנסו לבניין – היא שתקה.
הסתכלה על המסדרון, על הקירות, על הבריסטולים.

הם יצאו מהפגישה. הילד היה בעננים.
אבל האמא? עדיין שתקה.

רק כשהיו כבר מחוץ לשער – היא לחשה:

'אני יודעת שזה מקום טוב...
אבל זה הרגיש לי כאילו לא באמת חיכו לו שם.'

"אני אגיד לך את האמת," הוא ממשיך,
"לפעמים אני רואה מוסד שמתאמץ באמת.
צוות טוב, רוח טובה, שליחות.
אבל אז מגיעים לשטח – ופתאום זה נופל."

"הורה נכנס, מסתכל שמאלה – דלת כחולה.
מסתכל ימינה – בריסטול תלוי בעזרת נייר דבק.
ואפילו אם הילד מרגיש שהוא במקום טוב…
הלב של ההורה מתכווץ."

"ואז הוא יוצא ואומר לי:
'אני פשוט לא רואה פה את הילד שלי בעוד שנה.'

ולמה?
לא בגלל הרמה.
לא בגלל הצוות.
רק בגלל התחושה."

"במוסדות קירוב," הוא מסכם,

ההתרשמות הראשונה – היא לא רק רושם.
לפעמים היא מחליטה אם הילד הזה יקבל הזדמנות לחיים אחרים."

"בהחלט, ההתרשמות הראשונה – יכולה להיות גם האחרונה..."

רוצים שגם המסדרון שלכם יהיה באורות?

מעדיפה שההורים לא יעלו לקומה השניה...

אל תחשבו שאני 'עצלן'...

מי אמר שחדר אנגלית לא יכול להיות הדבר הכי יפה בבית הספר?

זו רק ההתחלה! בימים אלו אנחנו מעלים את ניצני התשפ”ו.