לחץ על משאבי טבע – אוכלוסייה גדולה צורכת יותר מזון, מים ואנרגיה, דבר שמוביל לדלדול משאבים, כריתת יערות, דיג יתר והתרחבות חקלאית אינטנסיבית.

שינוי ייעודי קרקע – גידול האוכלוסייה מגביר את תהליך העיור ואת הצורך בהרחבת אזורים בנויים, שהופכים למוקדי פליטת גזי חממה בשל תחבורה, תעשייה וצריכת אנרגיה. בנוסף, הצורך הגובר לאספקת מזון לכמות גדולה יותר של פרטים מוביל הפיכת שטחים פתוחים ויערות לשטחים חקלאיים, לגידול גידולים חקלאיים ולהקמת משקי בעלי חיים. פעילויות אלו תורמות גם הן לפליטות של גזי חממה, בעיקר מתאן (CH₄) ותחמוצת החנקן (N₂O), כתוצאה מהשימוש בדשנים, פירוק אורגני ומערכת העיכול של מעלי גירה. המרת הקרקע מפחיתה גם את היכולת של מערכות טבעיות, כמו יערות וביצות, לקלוט פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה – ובכך מחלישה את מנגנוני האיזון האקלימי של כדור הארץ.

דפוסי צריכה משתנים – מעבר לכמות, גם עלייה ברמת החיים במדינות רבות מובילה לצריכה מוגברת שתורמת לפליטות פחמן משמעותיות.