ישראל מתמודדת עם מחסור קבוע במקורות מים טבעיים. מספר הנהרות בה – כמו הירדן והירמוך – מצומצם ביותר. הנחלים מהווים מרכיב מרכזי בנוף הטבעי והעירוני של המדינה, ומשמשים כמערכות אקולוגיות עשירות שתומכות במגוון רחב של מיני צומח ובעלי חיים,
אשר תלויים בזמינות ואיכות המים לקיומם.
מרבית נחלי האיתן בישראל מרוכזים באזור הצפון – ברמת הגולן, בעמק החולה, לאורך מישור החוף והשרון – ואילו באזורים אחרים בארץ נפוצים בעיקר נחלי אכזב. רוב הנחלים בישראל זורמים בכיוון מזרח–מערב או מערב–מזרח, בעוד שרק מעטים זורמים בציר צפון–דרום. מי הגשמים היורדים
בארץ מתנקזים דרך מערכת הנחלים אל שלושה אגני ניקוז עיקריים: לכנרת ולים המלח במזרח, לים התיכון במערב ולים סוף בדרום.
האתגר החמור והמתמשך בנוגע לאספקת מים זמינה, איכותית וברת קיימא, שעמו מתמודדת ישראל, נובע מצירוף של גורמים טבעיים ואנתרופוגניים – בראשם שינוי האקלים הגלובלי, גידול אוכלוסין מואץ ושימוש מופרז במשאבי מים מתוקים.
שינוי האקלים מביא לעלייה בטמפרטורות הממוצעות, שינוי בדפוס המשקעים, הארכת עונות היובש והתחזקות אירועי קיצון כגון גלי חום או סופות עזות. תופעות אלו פוגעות בכמות ובאיכות מקורות המים הזמינים, ובעיקר במילוי מי התהום ובזרימת נחלים עונתיים וקבועים.
בפרט בישראל, שהיא מדינה חצי-צחיחה מלכתחילה, מתבטא שינוי האקלים בירידה כללית בכמות המשקעים, בהתארכות עונת היובש ובחוסר יציבות עונתי – כלומר, גם כאשר יורד גשם, הוא מרוכז בפרקי זמן קצרים ועזים שאינם תורמים בהכרח להחדרת מים לאקוויפרים. כתוצאה מכך, נחלים
רבים – בעיקר בצפון הארץ – מציגים זרימה חלשה או אפסית גם בשיא החורף, ושמורות טבע מימיות נמצאות בסכנת פגיעה חמורה. במקביל, גוברת תופעת זיהום הנחלים עקב חדירת ביוב לא מטופל ומי נגר עירוניים.
להלן סרטון המציג תמונה עגומה של מצב מקורות המים בצפון הארץ: נחלים כמו דן, בניאס והירדן ההררי זורמים בעוצמה שמתאימה לסוף הקיץ, למרות שאנו רק בתחילת העונה החמה. לאחר חורף קשה במיוחד, נחלי הצפון
בישראל חווים זרימה חלשה מהרגיל ומים מזוהמים – תוצאה של שילוב של ירידה קיצונית בכמות המשקעים והזרמות ביוב לא מטופל. על פי מומחים, מדובר באחת השנים השחונות ביותר מאז תחילת המדידות באזור, והדבר בא לידי ביטוי לא רק בכמות המים, אלא גם בפגיעה באיכותם.
השלכות המצב חמורות: זרימת המים החלשה גורמת לירידה ברמות החמצן במים, לפגיעה בצמחייה ולשינויים אקולוגיים שעלולים למוטט מערכות שלמות. שמורת החולה, לדוגמה, שמארחת מגוון רחב של בעלי חיים וציפורים נודדות, נמצאת בסכנה אמיתית.
מקורות המים הטבעיים אינם אינסופיים! מה אפשר לעשות על מנת שישארו מים בנחלים גם בשנות בצורת?
התמודדות ארוכת טווח מחייבת שילוב של טכנולוגיה, מדיניות אחראית, חינוך סביבתי ושיתוף פעולה אזורי – כדי להבטיח מים זמינים הן לאדם והן לטבע, גם בעידן של אי-ודאות אקלימית.
ישראל פועלת מזה שנים כדי להתמודד עם מצוקת המים באמצעות מגוון טכנולוגיות וגישות ניהול מתקדמות, ובראשן: התפלת מי ים בקנה מידה רחב, שימוש חוזר במים (קולחים), הפחתת בזבוז והעלאת יעילות הצריכה החקלאית והביתית. בנוסף, מתקיים ניהול מרחבי של משק המים באמצעות
רשות המים, אך עולה הצורך להרחיב את שיתוף הפעולה הבין-מגזרי ולחזק את ההתייחסות למקורות טבעיים כ"צרכני מים" לגיטימיים, ולא רק כמשאב נלווה.
האתגר המרכזי כיום הוא לא רק לספק מים לצרכים חקלאיים, תעשייתיים ועירוניים, אלא גם להבטיח את שימור המערכות האקולוגיות התלויות במים. לכך דרושים פתרונות אינטגרטיביים – כולל חיבור הצפון למערכת המים הארצית, שיפור טיפול בשפכים, שמירה על זרימות מינימליות
בנחלים גם בשנות בצורת, והטמעת עקרונות של ניהול מים מבוסס מערכות אקולוגיות (Ecosystem-Based Water Management).
על הציבור לדרוש ממקבלי ההחלטות בישראל לקדם מדיניות אחראית ומקיימת שתשמור על אחד הנכסים היקרים ביותר שלנו – מקורות המים הטבעיים. אם לא תתקבל מדיניות מקומית וארצית שונה, נחלי הצפון יהפכו לערוצי מים יבשים ומזוהמים. על אף הצורך לספק מים לחקלאות, יש
לשמור על מערכות אקולוגיות, ועל מקורות מים טבעיים גם בשנות בצורת, תוך מציאת פתרונות שיבטיחו גשמי טבע. נקיטה בתוכנית אסטרטגית ברורה למניעת זיהום מי הנחלים, קידום הצעת חוק המים, הקמת יחידה ארצית להגנה על המים והנחלים ושינוי תקנות מי הקולחין הינם
צעדים הכרחיים לשיקום הנחלים בישראל לטובת הטבע, לטובת הציבור ולמען הדורות הבאים.
פלטפורמת שיווק
