השבת נקרא את פרשות תזריע מצורע, בהן מלמדת אותנו התורה פן נוסף בין גוף ורוח. בין מעשי האדם לדרגתו הרוחנית. אומרת לנו התורה בפרק י"ג פסוק מ"ו " כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" הנאמר כמובן לגבי אדם שדיבר לשון הרע ונענש בצרעת בגופו. נשאלת השאלה מדוע הענישה התורה את המדבר לשון הרע בצרעת, צרעת המחייבת אותו לשבת מחוץ למחנה? בספרו "תורת אביגדור" מסביר הרב שהמצורע צריך לשבת מחוץ למחנה ללא שום קשר לצרעת. כלומר, המצורע אינו צריך להתרחק מריכוז של אנשים מפני שמחלתו מדבקת, (הראיה לכך היא שצרעת אצל גוי אינה מטמאת.) אלא שהתורה רצתה להעניש את המצורע על כך שהביא לפירוד בין אנשים ולכן באופן של מידה כנגד מידה היא מרחיקה אותו מהמחנה ומפרידה אותו מחברת בני אדם.

סיבה נוספת היא שמצורע זה שדיבר לשון הרע מוכיח במעשיו כי הוא שם לב לחסרונות של אחרים ומדבר אליהם, זו הסיבה שמענישים אותו באופן של לשבת בדד, שכולם יראו את החסרונות שלך ויכירו בהם, אותם חסרונות שאתה ראית באחרים.

עונש זה של הרחקה מבני אדם, הוא מהדברים הקשים ביותר לאדם המחפש להשתייך ולהתחבר. 

נלמד מאהרון הכהן שהיה מחבר בין אנשים, ניקח לעצמנו כל בת ובת לחפש ולהתחבר אחת אל חברתה. ייתכן שלא תהיה אחידות דעים בנושאים שונים וזה בסדר גמור, העיקר שתהיה אחדות בין כולנו ובין עם ישראל כולו וכפי שכותב לנו בנעימות ומתוך השקפה עילאית הצדיק ר' אלימלך מליז'נסק 

"אדרבה תן בלינו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם".