בפרשת שמיני, התורה מתחילה לפרט לראשונה את חוקי הכשרות: אילו חיות מותר לאכול, ואילו אסורות. היא לא רק אומרת "תאכלו את זה ואל תאכלו את זה", אלא ממש מלמדת איך להבחין ביניהן:
"אֶת-זֶה, תֹּאכְלוּ, מִכֹּל, אֲשֶׁר בַּמָּיִם: כֹּל אֲשֶׁר-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים--אֹתָם תֹּאכֵלוּ. י וְכֹל אֲשֶׁר אֵין-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים, מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם, וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם--שֶׁקֶץ הֵם, לָכֶם. יא וְשֶׁקֶץ, יִהְיוּ לָכֶם; מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ, וְאֶת-נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ. יב כֹּל אֲשֶׁר אֵין-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, בַּמָּיִם--שֶׁקֶץ הוּא, לָכֶם" (ויקרא י"א, ט-יב)
"כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה--אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ." (ויקרא י"א, ג)
למה חשוב כל כך להקפיד על הפרטים האלה? למה לאכול רק חלק מהחיות? מה ההיגיון?
אם נסתכל על זה דרך עיניים מדעיות – נגלה שהתורה הקפידה על סימנים שיש להם משמעות בריאותית. בעלי חיים כמו חזירים, עטלפים ומכרסמים – שאינם כשרים – היו מקור למחלות מסוכנות שעברו לבני אדם, תופעה שידועה בשם זואונוזיס. למשל, מחלות כמו קורונה, סארס, אבולה, וגם טוקסופלזמוזיס – כולן התחילו מבעלי חיים שנחשבים לא כשרים.
לעומת זאת, החיות שהתורה מתירה – כמו פרות, כבשים ודגים עם סנפיר וקשקשת – הן לרוב חיות עם מערכת עיכול מסננת, או כאלה שחיות בסביבה נקייה יותר. גם מבחינה תזונתית, מדענים היום מגלים שהן בדרך כלל בטוחות יותר לצריכה.
אבל זה לא רק בריאותי – זה גם מוסרי ונפשי. התורה מסיימת את פרק הכשרות בפסוק שמראה לנו מה המטרה האמיתית:
"לְהַבְדִּיל, בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר; וּבֵין הַחַיָּה, הַנֶּאֱכֶלֶת, וּבֵין הַחַיָּה, אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל. " (ויקרא י"א, מ"ז)
הכשרות היא שיעור בהבחנה. התורה מלמדת אותנו להיות אנשים שמתעכבים, שמתבוננים, ששואלים שאלות לפני שהם מכניסים משהו לגוף – או לנפש.
וזה מדהים לחשוב על זה גם בהקשר של עולם הרובוטיקה שאנחנו חיות בו: כמו שרובוט צריך חיישנים שיודעים להבחין בין קלטים נכונים לשגויים – גם אנחנו צריכות חיישני-נפש, שמלמדים אותנו לבחור נכון.
שמירת כשרות היא לא רק רשימת מכולת – היא דרך חיים שמחנכת אותנו לבחור בזהירות, לשים גבולות, ולזכור שאנחנו אחראיות על מה שנכנס אלינו – לא רק באוכל, אלא גם במידע, ברגשות, ובאווירה שסביבנו.
|