תכירו את הדרך של השטן להרוס לנו את הקשר עם הילדים. (מייל אישי ישר מהלב)

היום אני רוצה לשתף אתכם

קצת בילדות שלי.

גדלתי בבית של הדור הקודם,
דור שמאוד רצה לראות את הילדים שלו הולכים בדרך הנכונה,
מחונכים ובעלי מידות טובות

ומי לא רוצה?

הידע שהקדוש ברוך הוא חנן בו את רוב אנשי הדור ההוא

טען ש -'איך הילדים ידעו להתנהג בסדר אם לא נתקן אותם במקום בו הם שוגים?'

כך חיינו בדור של לא מעט ביקורת

והרבה חשש מפני גילויי אהבה.

ההורים חשבו אז, שאם הם יַראו גילויי אהבה

הם יתפרשו כפינוק

והילדים יהיו חלילה גאוותנים...

ככה גדלתי, כמו רוב-רוב בני הדור הקודם,

וכך הבנתי לעצמי שנכון לגדל ילדים

ובתחילת ההורות שלי - זה בדיוק מה שהייתי;

בעלת גישה של ראיית חצי הכוס הריקה.

כמעט אצל כל אחד ראיתי רק איפה הוא לא בסדר.

הייתי מעירה לבעלי וילדיי על כל נקודה הדורשת שינוי בעיניי.

לא באתי חלילה ממקום רע,

אלא ממקום שרוצה להדריך ובטוח שזו הדרך

(הרי איך בעלי ידע מה לקנות בפעם הבאה בסופר

אם לא אסביר לו למה הטחינה שהוא קנה לא מוצלחת

ושאבקת הכביסה שהוא הביא היא בזבוז כסף? 😊)

כך מצאתי את עצמי עסוקה בללמד ולחנך את הקרובים אליי

איך להתנהל נכון.

אבל מ'שומה... בשטח זה פחות עבד.

הילדים לא הפנימו את מה שהיו אמורים ללמוד.

האווירה נעכרה,

השיטה פשוט לא עבדה.

אז מה עשיתי?

אחרי עשור של הורות וחינוך

הלכתי ללמוד ייעוץ חינוכי,

שמתבסס כמובן על שיח

אבל אז נוכחתי לגלות...

שהמתבגרים לא מוכנים לשתף פעולה,

הם לא נותנים אמון

ואיכשהוא,

ממזמן הם הפכו להיות 'חירשים' לדברי מוסר והדרכה

ולא מעניין אותם לשמוע את ההערות שלי.

ואיך אנהל איתם שיח כך?

רגע לפני שהתייאשתי,

וחשבתי ש-זהו, אין דרך לשיח עם מתבגרים. ככה זה,

הופיעה בחיי הגב' צביה טוקצ'ינסקי תחי'

שהגיעה בתקופה ההיא מארצות הברית

והביאה איתה את הבשורה הגדולה של האמון.

באחת משיחותיה היא סיפרה על שלוש מתלמידותיה,

עליהן היא עשתה עם עצמה עבודה פנימית של אמון.

כאשר היא שינתה רק בתוכה פנימה את ההסתכלות עליהן,

התחולל שינוי עצום בהתנהגותן

והן בנו את עצמן מחדש ועשו מהפכים מדהימים,

בלי שתאמר להן מילה

ובלי שהן תדענה בכלל על עבודת האמון שהיא עשתה עליהן.

התחברתי לשיטה שלה,

למדתי אותה – ועוד מגוון כלים חינוכיים לעומק,

והבנתי שזו הדרך,

ולו רק בגלל – שהיא פשוט עובדת, נקודה.

מה שאומר, שהיום – אני אמא אחרת לגמרי!

אמא שמאמינה בילדים שלה ולא נבהלת משום התנהגות

אמא שמאמינה בכוחות האדירים שנמצאים בליבם של הילדים או הנכדים שלי,

וכך הכוחות גם מתעוררים ויוצאים לאור.

והשינוי שראיתי הוא פשוט מפליא!

אני רואה איך ילדים קמים לתחיה מאמון,

ואיך הם נובלים מביקורת, לא יכולים לקום ממנה, ולא סתם.

כי כל שיטת האמון שאני לא מפסיקה להעמיק בה

ורואה שליחות של ממש להפיץ אותה

מתבססת על המקורות שלנו:

ה'ספרי' מסביר את הפסוק בפרשת האזינו:

" קל אמונה" ואומר שהקדוש ברוך הוא 'האמין בעולמו ובראו'.

שימו לב למילים - השם האמין בעולם והעולם נברא!

הגאון מוילנא אמר שיש 'שבעים כוחות באדם'.

בכל אדם הבורא שם אוצרות אדירים, הרדומים ברובם

ואמונה בכוחם גורמת להם להתעורר ולהתממש.

ולצד האמון, יש עוד סוד

שברגע שאנחנו בתור הורים יודעים אותו –

הכול נראה אחרת:

השטן,

הוא זה שלוחש לנו באוזן

שהילדים שלנו שווים

רק אם הם מצליחים ומקבלים תעודות טובות

והכול מכוונות טובות!

כי אם לא, איך יתקבלו לסמינרים והישיבות?

איך יהיה להם טוב בחיים?

כל ה'אילו ואז' הזה –

אילו מילים של השטן.

וברגע שאנחנו נזיז אותו הצידה ולא נשמע בקולו-

פתאום עוד לפני העבודה והתהליך הפנימי שלנו

הכול יראה אחרת!

כשנכד שלי מביא תעודה פחות טובה או ציון פחות טוב,

אני אוהבת להסתכל עליו ולומר במילים ברורות:

'אני מאוד אוהבת אותך כמו שאתה, והציון לא משנה בכלל!'

מרן הרב שטינמן זצוק"ל אמר בכמה וכמה הזדמנויות:

'תפסיקו לחנך תתחילו ליהנות עם הילדים'.

ואני מאמצת את המשפט הזה בשתי ידיים!

ואגב לא כל כך אגבי...

ההורים לא מבינים גם כלפי עצמם דבר חשוב:

גם את עצמנו אנחנו מודדים באותם משקפיים הישגיים

של 'אמא - למה את שווה? בגלל שאת מצליחה עם הילדים'.

לא, לא זו סיבת השווי שלנו.

כל אמא שווה בגלל שהיא בת של בורא עולם

ושווה מעצם היותה.

לא ההצלחה בעבודה, בבית, בחינוך או בחוץ,

היא זו שקובעת את השווי שלנו

כי כולנו שווים מעצם היות בנו חלק אלוק ממעל!

ערך עליון שלא יסולא בפז ושלא תלוי בשום עשייה והצלחה שלנו

ולסיום, שיתוף אחרון ומרגש:

לפני כמה שנים שמעתי את נכדי כשהיה בן השלוש שואל את אבא שלו:

"אבא, נכון גם כשאני עושה שטויות אתה אוהב אותי?'

כששמעתי את זה וידעתי שהאמון הזה החל אצלי,

הרגשתי שקיבלתי את המדליה, את ההוכחה שזה עובר ב"ה גם לדור הבא.

ועכשיו, חשוב לי לשמוע-

מה איתכם, הורים?

איפה אתם מוצאים את המתח הזה שהשטן 'נהנה' להכניס בנו

על "מה יהיה עם הילדים?"

ומה אתם הולכים לעשות איתו מעכשיו והלאה?

מחכה לתשובתכם

ומבטיחה לקרוא ולהגיב עליה בתשומת לב.

שלכם,

דרורית