"לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה, מראש מקדם נסוכה, סוף מעשה במחשבה תחילה"

בתוך הפיוט אשר חיבר ר' שלמה אלקבץ ישנם אוצרות גדולים ועמוקים. אחד מהם הוא הביטוי השגור על לשוננו: "סוף מעשה במחשבה תחילה".

בזוהר כתוב: "ראשון למחשבה, אחרון למעשה"

הרמב"ן באגרת המפורסמת אשר כתב לבנו מדגיש: "וחשוב הדיבור קודם שתוציאנו מפיך"

כלומר, ניתן ללמוד מתוך מקורות אלו כי על האדם להיות שקול, מחושב, זהיר ומתכנן את צעדיו בקפידה לפני ביצוע כל פעולה.

סדנאות רבות מפרנסות קואצ'רים כאלו ואחרים שבאים להדריך את האדם איך לא להיות אימפולסיבי, איך לא לשלוף מהמותן, כיצד לא להגיע למצב שהאדם פועל ועושה מבלי לחשוב לפני על ההשלכות של צעדיו.

הצצה אל תוך פרשת השבוע, פרשת בשלח, מספקת לנו זווית שונה, אם לא לומר הפוכה, אל המחשבה שלפני המעשה.

ננסה לדמיין את בני ישראל יוצאים ממצרים, נחשול אדיר של תשעה מיליון נפש: 600 אלף גברים מעל גיל עשרים ונשותיהם , לכל משפחה שישה ילדים, הרי לנו שבעה מיליון איש, ועמם הערב רב, הצאן והבקר.

כל הטור הארוך הזה מגיע לפני ים סוף ומאחוריהם המצרים סוגרים אליהם, מתחילה התמרמרות:

"ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר..." 

"טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר".

יש להניח שהייתה תסיסה גדולה בעם.

אם היינו שואלים מנהיגים בעבר ובהווה מה הם היו עושים במצב כזה, להערכתי רובם אם לא כולם היו אומרים כי הם היו נכנסים לסוג של משא ומתן מול פרעה ועבדיו.

והנה, לפתע מגיעה פקודה אשר לכאורה אין בה היגיון כלל:

"ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו". 

היעלה בדעתו של מישהו להיכנס אל תוך מעמקי הים? משפחות שלמות פשוט ייכנסו פנימה?

מדרש ילקוט שמעוני על הפרשה כותב: "אמור להם שיסיעו דברים מליבן..."

כלומר יסירו את החששות, יתמלאו בביטחון ופשוט יעשו מעשה.

"כי מה פירוש ויסעו? הרי הרודף מאחור והים לפניהם? ואם הכוונה הייתה אחר שיבקע הים היה צריך להיות כתוב קודם "הרם את מטך" ולאחר מכן "ויסעו"?

מידת הדין קטרגה על עם ישראל וכדי להינצל ממנה יש להגביר במעשים טובים ובמקרה זה מסתבר שהיו חסרים אותם מעשים טובים, 

"העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים, דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה בכל ליבם ויסעו אל הים קודם שיחלק על סמך הביטחון כי אני אעשה להם נס ובאמצעות זה תתגבר הרחמים".

כלומר, הביטחון והאמונה, בהם התמלאו עם ישראל באותם רגעים דרמטיים, הכריעו את הכף לטובת מידת הרחמים.

"דבר אל בני ישראל ויסעו… כלומר: באמת הישועה תלויה עדין בעם , הצעד הראשון צריך שייעשה על ידי העם, ועדיין עליו להיות ראוי לישועה על ידי ההוכחה המעשית שבליבו בטחון בה' המביא לידי אומץ לב וזריזות מעשים ללא פחד. תחילה יסעו הם וירדו לים בלא היסוסים וחששות, ורק אז יסלול ה' את נתיב הישועה".

נכון, המסלול הרגיל של המחשבה לפני המעשה נראה משמעותי יותר ובעל פוטנציאל להחזיק לאורך זמן בגלל הצעדים המדודים והבנייה המדורגת.

אולם, פרשתנו מלמדת אותנו כי ישנם מצבים שאל לו לאדם להימשך למחשבות מיותרות ומעכבות… לעיתים צריך פשוט לעשות! לפעול מיד וללא היסוס.

ישנם אף מצבים מורכבים אשר מסתבר בדיעבד כי רק בזכות הפעולה המהירה והמיידית, הם שהביאו לידי פתרון.

ומי יודע , אולי בזכות פעולת ה- "ויסעו" בני ישראל כאשר קבלו את התורה נענו מיד ואמרו : "נעשה ונשמע".

הלוואי ונזכה להשכיל לדעת מתי עלינו לפעול בצורה מחושבת, מדורגת ומתי עלינו לפעול מיד בלא להפעיל מנגנוני חשיבה מרובים אשר כובלים אותנו.

לסיום, יש לזכור נקודה חשובה ביותר,  ככל שהאדם מתמלא באמונה ובביטחון כך כאשר יגיע לאותם מצבים בהם עליו להחליט אם לפעול במיידי או לא, ההכרעה תהיה לו קלה יותר ויותר.

תודה גדולה לאחי היקר, ינון ורהפטיג, על דברי התורה המחכימים!!