ביטחון תזונתי הוא מצב בו לכלל האנשים יש גישה פיזית וכלכלית בכל רגע נתון למזון בטוח ומזין לפי הצרכים והעדפות התזונתיות שלהם ובכמות מספקת לצורך הבטחת חיים בריאים ופעילים. אי-ביטחון תזונתי, הוא מצב של היעדר גישה למזון כזה, הגורר עמו השלכות נרחבות על התפקוד היום-יומי של האדם ועל בריאותו, הן במישור הפיזי (מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, אוסטיאופורוזיס, אנמיה ועוד, כמו גם עיכוב התפתחותי בתינוקות, פעוטות וילדים), והן במישור
הנפשי (מצוקה נפשית, דיכאון וחרדה ועוד).
שינוי אקלים וביטחון תזונתי - שינוי האקלים מתבטא, בין היתר, במחסור במים, בצורת וגשמים עוצמתיים. טמפרטורות גבוהות, מיעוט גשמים ותקופות ארוכות של בצורת משפיעים על כמות ואיכות המזון שמקורו בגידולים חקלאיים. מאידך, גשמים עוצמתיים גורמים
גם להצפות ולנזק רב לגידולים חקלאיים. פגיעה בגידולים מערערת את הביטחון התזונתי של אוכלוסיות שונות ברחבי העולם.
ביטחון תזונתי הוא אתגר עולמי גדול הדורש מאמצים משולבים ושיתוף פעולה של כל בעלי העניין ברחבי העולם תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות כדי למצוא פתרונות חדשניים למיגור הרעב. ואכן, החל משנת 1996, פסגת המזון העולמית (Action of Plan Summit Food World) הגדירה את את הביטחון התזונתי העולמי כיעד מפתח לסלילת עתיד בר קיימא ( יעד 2 ביעדי האו"ם לפיתוח בר קיימא). מדי שנה מתכנסת פסגת המזון העולמית לביטחון מזון.
הפסגה שמה לה למטרה לעודד דיאלוג ולקדם צעדים מעשיים לבניית מערכת מזון גלובלית בת קיימא ומיגור הרעב. כנס זה מהווה מוקד משיכה למגוון מומחים, אנשי ממשל ומקבלי החלטות, חברות וארגוני חברה אזרחית והם יקיימו דיונים בנושא של ביטחון תזונתי גלובלי, יעלו
פתרונות חדשניים בתחום אבטחת מזון ויקדמו יוזמות.
ביטחון תזונתי בישראל בפתחה של שנת 2024 מנתה אוכלוסיית ישראל מעל ל- 9 מיליון תושבים עם צפי לגידול של בין 13.8 ל- 17.6 מיליון תושבים בשנת 2050. מתוך סקר ביטחון תזונתי שערך המוסד
לביטוח לאומי עולה כי, נכון לשנת 2021, שיעור המשפחות שחוו אי ביטחון תזונתי עמד על 16.2% (21.1% אצל ילדים) ואילו שיעור המשפחות שחוו אי ביטחון תזונתי חמור (רעב) עמד על 8.2%. נתונים אלו, בנוסף לנתוני העוני הגבוהים במדינת ישראל בהשוואה למדינות ה OECD,
וכן ירידה במדד הביטחון התזונתי (מהמקום ה- 12 בשנת 2021 למקום ה- 24 בשנת 2024) מצביעים על החמרה של אי ביטחון תזונתי בישראל שיש להתייחס אליה. מדינת ישראל נדרשת לחשיבה ולבחינה של תוכנית לאומית ליצירת ביטחון במזון לתושביה, בטווח הקצר והארוך. תוכנית כזו דורשת חשיבה על הצעדים שיש לנקוט על מנת לקבל תכנית בעלת חוסן בפני אי-וודאות תוך מתן מענה לאחד האתגרים הגדולים: לספק ביטחון במזון ולהאכיל את תושבי
ישראל תוך שמירה על בריאות, סביבה וקיימות.
הצורך בתוכנית לאומית מקיפה לביטחון מזון נובע מהתמודדותה של ישראל עם אתגרים מגוונים וייחודיים הכוללים גידול האוכלוסייה ועליה בביקוש למזון, תנאים גיאוגרפיים כגון עתודות קרקע לחקלאות, תנאי אקלים ושינוי אקלים ומשאבי מים זמינים, וכן משברים ביטחוניים ואי יציבות
גיאופוליטית המאיימים על היציבות הכלכלית והחברתית בישראל. מציאות זו גורמת לתלות, במידה רבה, בסחר בינלאומי וביבוא מזון ממדינות אחרות. תלות זו הופכת את ישראל לפגיעה לתנודות במחירי המזון , לתנאי מזג אוויר קיצוניים ולמשברים גיאופוליטיים, אשר משפיעים על
שרשראות אספקת המזון.
הבטחת ביטחון מזון כרוכה בטיפול במגוון נושאים והיבטים: בחינת מקורות המזון, שינוי אקלים, סביבה וקיימות, חינוך ובריאות בקהילה, שרשראות אספקה, רגולציה וחדשנות טכנולוגית |