ב-20 השנים האחרונות חלה עלייה במספר השריפות והשטחים שעלו באש. אירועי שריפת ענק באזורים כמו לוס אנג'לס, אוסטרליה, קליפורניה ויוון, סוקרו באמצעי התקשורת ונידונו מהיבטים של פגיעה בנפש וברכוש, ומהיבטים של הרס בתי גידול, הרג של יצורים חיים, פגיעה במגוון הביולוגי וביציבות המערכות האקולוגיות.
שני גורמים עיקריים, שהם פועל יוצא של שינוי האקלים, מביאים להגברת התדירות והעוצמה של אירועי השריפות:
ההתחממות הגלובלית - עליית הטמפרטורה ברחבי העולם מצמצמת את שטחי הסביבות הלחות שיכולות להקטין את הסיכון לשריפות. חום קיץ קיצוני מייבש את הצמחים ומעלה את הסיכון לשריפות.
שינוי במשטר המשקעים - הפחתה בכמויות הגשם ובתדירותם מדרדרת אזורים, הסובלים מלכתחילה ממיעוט משקעים, להתייבשות קיצונית יותר והופכת אותם לפגיעים יותר לשריפות.
הקשר בין התחממות הגלובלית והיובש לתדירותן של שריפות, לעוצמתן ולמשכן - הוא מובן. אולם, קשרי הגומלין בין אקלים לשריפות מתקיימים גם בכיוון ההפוך. לשריפות יש השפעה על מזג האוויר ועל האקלים בטווחי זמן שונים ובסקאלות מרחביות שונות. בטווח הקצר, בעירת עצי יער יוצרת מסך עשן החוסם את אור השמש וגורם לעננות. בשל נוכחות חלקיקי האפר באטמוספרה, אור השמש נבלע בה, דבר הגורם להתחממות האטמוספירה בסביבת חלקיקי האפר. בקנה מידה גדול, תופעה זו עשויה להשפיע על מזג האוויר, על הטמפרטורה ועל כמות הגשמים. ההשפעה העיקרית וארוכת הטווח של שריפות יער היא הפיכת חלק ניכר מהביומסה של העצים לפחמן דו-חמצני, גז חממה הגורם להתחממות הגלובלית של כדור הארץ.
לצמחים בכלל, ולעצים בפרט, יכולת קליטה גבוהה של פחמן דו-חמצני. יערות העולם קולטים מדי שנה כ-9 מיליארד טונות של גז החממה, ערך הקרוב לשליש מפליטת הפחמן הדו-חמצני שמשחררת כל האנושות כתוצאה מצריכת אנרגיה, וגבוה בהרבה מהכמות המשתחררת בעקבות שריפות יער. ספיחת הפחמן הדו-חמצני על ידי יערות העולם מביאה להאטת קצב שינוי האקלים ולהארכת הזמן העומד לרשותנו להיערכות לשינויים אלו. איננו יכולים להרשות לעצמנו לאבד או לצמצם גורם ממתן זה על ידי שריפות המכלות שטחי יערות חשובים.
אז מה ניתן לעשות?
ראשית, יש לפעול לצמצום פליטת גזי חממה על מנת למתן את תהליך שינוי האקלים והתופעות הנגזרות ממנו. שנית, יש להיערך בהתאם על מנת להצליח למנוע התפרצות שריפות או לפחות לצמצם את היקף התפשטותן. מניעת שריפות יער והקטנתן מתבססת בעיקר על הקטנת כמות חומר הבעירה בשטח היער וקיטוע הרצף שלו. להקטנת שטחי שריפה תורמות גם תשתיות טובות ובראשן דרכי הגעה ואספקת מים, גילוי מהיר של מוקדי השריפה וזמינותם של כוחות כיבוי רבים בהגעה למקום מוקדם ככל שניתן. גורמים נוספים שעשויים להקטין את מספר השריפות ביער הם שיתוף הציבור במידע כיצד למנוע שריפות ע"י פעילות הסברה וחינוך, וכן באמצעות חקיקה, אכיפה וענישה, שכן שריפות רבות נגרמות ע"י הגורם האנושי כתוצאה מהתנהגות חסרת אחריות או הצתה מכוונת.
הטיפול ביער מצריך הכנת תכנית להפחתת הסיכון להתחלת שריפה ולהתפשטותה:
צמחיה נמוכה - שריפות יער מתחילות מהצמחייה הנמוכה (עלים, ענפים, עשבייה) והתפשטותן לצמרת תלויה ברצף חומר הבעירה בין תת-היער לצמרת.
רעייה ביער היא אחת הפעולות שמקטינות את סכנת שריפות היער בכך שהיא מפחיתה את הביומסה הצמחית המשמשת כחומר דלק לשריפות ומסייעת במניעת הדלקת שריפות והתפשטותן. דרך נוספת היא ריסוס בחומרי הדברת עשבים, כמו גם פינוי פסולת של עשבים ועלים.
עצים - הטיפול השוטף בעצים ביער הבוגר כוללת גיזום, סילוק גזם ופסולת עץ, ויצירת ותחזוקת קווי חיץ לאורך דרכים ראשיות באזורים המשמשים לטיילות ונופש (למשל בחניונים), לאורך קווי רכס מרכזיים ובעדיפות גבוהה במיוחד בגבולות היער עם יישובים ומתקנים אחרים. דרך נוספת להקטנת מידת הסכנה לשריפות היא נטיעה של עצי ושיחי יער בעלי מאפייני התלקחות נמוכים ובעירה איטית. מסיבה זו, קרן קיימת לישראל נוהגת לטעת עצי ברוש מצוי צריפי או עצי אשל הפרקים וכן לשתול שיחים בעלי מקדמי התלקחות נמוכים כגון צלף קוצני, אלת המסטיק והרדוף הנחלים.
הצעה לפעילות
שריפות -
פעילות בקבוצות בנושא של ההתחממות הגלובלית והעליה בתדירות של אירועי שריפה, מרכז המורים בידינו. שריפות באוסטרליה -
פעילות לתלמידים בנושא תופעת השריפות כהשלכה של שינוי האקלים, מרכז המורים בידינו. שרידות יער אורנים,
פעילות סביב מאמר.
פלטפורמת שיווק
