|
העולם משתנה במהירות. מקצועות שפעם היו רלוונטיים נעלמו כלא היו.
בעידן של שינויים טכנולוגיים מהירים אחת השאלות החשובות שהאדם צריך לשאול את עצמו היא מהי המיומנות החשובה ביותר שהוא צריך לרכוש. זאת שתשרת אותו בעולם התעסוקה, אבל גם בקשר הזוגי, בחינוך הילדים ותבנה לו חוסן פנימי.
כמובן ששאלת המיומנות קשורה במה שאנחנו רוצים להשיג. על-פי המטרות, נוכל לקבוע סולם עדיפויות.
בהכללה ניתן לומר שהמטרות של רובנו קשורות בחיים עצמם, ברצון לחיות חיים מלאים וטובים. כאלה שיש בהם קשרים חברתיים מספקים ותחושת משמעות וערך בעבודה. חיים שבהם טרדות הפרנסה לא מעסיקות אותנו, ואנחנו שומרים על בריאות ושמחה.
לכן אם המטרה הכללית של כולנו ביחס לחיים דומה, גם שאלת המיומנות החשובה ביותר אמורה לתת לנו תשובה דומה.
מהי אם כן התשובה? האם יש רק תשובה אחת?
ישנן לא מעט ניסיונות להציע תשובה ראויה.
יש שטוענים שהיכולת לשאול שאלות וללמוד באופן עצמאי היא המיומנות החשובה ביותר. בימינו הידע נמצא בהישג יד. אבל זה לא מספיק. צריך לדעת לזקק אותו ולהשתמש בו. כדי להשתמש בו צריכים להיות סקרניים, ליישם חשיבה ביקורתית ויצירתית ולהעלות את השאלות הנכונות.
אחרים יגידו שגמישות מחשבתית, היא זו שתעזור לנו להסתגל לשינויים במהירות.
יש שיצביעו על מיומנויות דיגיטליות כתנאי להצלחה. הטכנולוגיה בכל מקום, ומי שלא יודע להשתמש בה מחסיר כלים רבים.
ויש גם דעות שסוברות שעדיין, כמו בעבר, מיומנויות חברתיות ותקשורתיות הן העומדות בראש הפירמידה. גם בעידן הדיגיטלי, בסוף עסקים עושים עם בני אדם. ערך נותנים לבני אדם. זוגיות מקיימים עם בן זוג. מאחורי המסך יש אנשים אמיתיים. לכן התנאי הראשון להצלחה הוא להבין בני אדם, לתקשר איתם ובתוך כך לדעת לתקן מידות ולהכווין רגשות.
ספר הזוהר, בהקדמה שלו, מצביע על המיומנות החשובה ביותר לתפיסתו. מיומנות שהייתה נכונה לפני אלפיים שנה, אבל ראוי לבחון אותה כמיומנות העיקרית גם היום. המיומנות הזאת, עליה מצביע הזוהר, מודגשת שוב ושוב על ידי רשב״י וחבורתו, אך גם עולה מייד מההקדמה לזוהר. |
כשושנה בן החוחים
רבי חזקיה, תלמידו של רבי שמעון בר יוחאי, פותח את הזוהר במימרא:
רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח,
כְּתִיב, כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים.
מָאן שׁוֹשַׁנָּה,
דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל,
בגין דאית שושנה ואית שושנה,
מַה שּׁוֹשַׁנָּה דְּאִיהִי בֵּין הַחוֹחִים אִית בַּהּ סוּמָק וְחִוָּר, אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ דִּין וְרַחֲמֵי.
מַה שּׁוֹשַׁנָּה אִית בַּהּ תְּלֵיסַר עָלִין,
אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ תְּלֵיסַר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי דְּסַחֲרִין לַהּ מִכָּל סִטְרָהָא.
רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, כּתוב,
כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. מהי שושנה?
זו היא כנסת ישראל
משום שיש שושנה ויש שושנה,
מה שושנה בין החוחים יש בה אדום ולבן אף כנסת ישראל יש בה דין ורחמים,
מה שושנה יש בה י"ג (13) עלים,
כך כנסת ישראל יש בה י"ג מדות הרחמים המסבבות אותה מכל צדדיה.
|
חוחים הם קוצים.
שושנה היא פרח יפה, היא מסמלת את הפוטנציאל.
אלא שהיא גדלה כשקוצים עוטפים אותה.
כמו בשושנה גם בחיים יש חיור ויש סומק, יש לבן ויש אדום.
לבן הוא החסד.
אדום הוא הדין.
חסד הוא ביטוי של אהבה. כשאוהבים מישהו הוא מרגיש בכך. אהבה מתבטאת במילים ומעשים.
דין הוא ביטוי לצמצום, גבורה, העדר. דין יכול להתגלות בצורה לא נעימה. הוא יכול לגרום לנו לחוש שמונעים מאיתנו דבר מה או אפילו מזיקים לנו.
הרבה פעמים הדין יכול לכסות על החסד.
בזמנים של קושי והתמודדות פנימית או חיצונית, נראה לנו שזהו עולם של דין.
עולם שבו החסד לא מתגלה. הקושי גדול מהפוטנציאל.
הקוצים, הקליפות, יכולים להיראות לנו כמאיימים.
בעל התניא מצטט שהעולם בחיצוניותו נתפס כמקום שבו:
״כל מעשיו קשים ורעים והרשעים גוברים״.
אלא שזה בדיוק המסר שרוצה להעביר הזוהר.
הקליפות, הקוצים, הקושי שהאדם חווה, אלה שהעולם מציב לו, ואלה שבאים לו מתוכו,
לא באמת מנגדים לו.
להפך, הם מגנים על האדם.
באמצעותם הוא גדל, מתפתח, כפי שהשושנה מתפתחת מקטנות לגדלותה.
לכן יש שושנה שעדיין לא התפתחה. ויש שושנה שכבר מגלה את הכוחות שלה.
האתגרים של העולם,
והאתגרים הרגשיים של האדם מבפנים, עוזרים לה בכך.
הם חלק ממה שדוחף אותה לפעול בעולם ולהתפתח.
הדין שומר על האדם. הוא גורם לו לגלות את הכוחות שלו.
ה"חוחים" עצמם מוסיפים עילוי ויופי בשושנה, מסביר הרבי מליובאוויטש.
אלא כדי שכך יקרה, כדי שהדין והקליפות לא יחנקו את השושנה, נדרשת מיומנות עיקרית מהאדם.
המיומנות היא לדעת להפוך דין לרחמים.
לגלות שמאחורי הקושי יש אהבה, יש חסד, ויש רצון להניע אותנו לגלות את הפוטנציאל.
המיומנות הזאת משפיעה על העולם הרגשי שלנו ומלמדת אותנו
להכיר בכך שמאבקים פנימיים נועדו כדי שננצח ונתגבר.
שהרוע שבעולם אין לו חיות אחרת מלבד כוח הבורא המהווה אותו.
מי שמצליח לסגל לעצמו את המיומנות של להפוך בתודעתו את הדין לרחמים,
מפסיק להיות מאוים מן העולם. הוא מפסיק לפחד.
הוא יודע להמתיק את חייו.
הוא מתהלך בעולם ויודע שיש פוטנציאל מאחורי כל קושי ואתגר.
הוא יודע שכל התפתחות, טכנולוגית ועולמית, לא מנגדת לשביל שהוא צריך להלך בו.
הוא יודע שאין מקום שלא נברא במטרה להיטיב עמו, במטרה לעזור לו שינצח, גם אם זה לא נראה כך.
לכן מצטט הזוהר את דברי משה לרשב״י,
״שבהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי'' (זוהר, נשא, ו)
כלומר בזכות החיבור שלך, ספר הזוהר, יצאו בני ישראל מן הגלות ברחמים.
האם לא נחווה צרות וייסורים? יכול להיות שנחווה, אבל נדע להמתיק אותם.
נדע לצאת ממקום של חושך למקום של אור. נדע לראות את החוחים כמוסיפים בנו כוחות ולא כמחלישים אותנו.
המסר הוא שבאמצעות הלימוד בספר הזוהר נצליח לצאת מן הגלות, מקום של חושך והעדר, מקום שבו אין בורא נוכח. אבל העיקר הוא לא היציאה, אלא איך נצא. נצא ברחמים, בהמתקה, בידיעה שהגלות לא הייתה עונש אלא אמצעי להביא אור חדש לעצמנו ולעולם.
|
רוצים לעקוב בפלטפורמות נוספות? הנה כל האפשרויות: אתר התבוננות - כל התוכן, כולל סדרות ותוכניות לימוד ואימון ייחודיות. יוטיוב - סרטונים קצרים וארוכים. פייסבוק - קצרים לנפש ולפעמים גם שיתופים אישיים. מייל - להתמלא, המאמר השבועי. |
השתתפות = הערכה ואמון
נהנים מתכני התבוננות?
מרגישים שהם עוזרים לכם ללמוד, לנצח, לפרוץ גבולות ולהתפתח?
רוצים שנמשיך לפתוח ולהנגיש עוד ועוד תכנים מתורת הנפש ביהדות?
אם כן, אתם מוזמנים להיות שותפים בלינק הזה.
השותפות שלכם מאוד משמעותית עבורי, ומחזקת להמשיך וליצור.
|
|
| |
|
|
פלטפורמת שיווק-r.png)
_570x250-r.jpg)