"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם… לעוברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו אשר ה' אלוקיך כורת עימך היום". ומופיע בספרים הקדושים שכל מקום שכתוב 'היום' הכוונה היא ליום ראש השנה, "היום הרת עולם". וכפי שאנו גם מכירים את התפילה הנאמרת בסוף חזרת הש"ץ של מוסף שמדגישה את המילה 'היום' -  היום תאמצנו, היום תגדלנו וכו' 

בחלוף תשפ'ד בואכה תשפ'ה, ניצבים אנו בפני מלך מלכי המלכים ומבקשים לחדש את הברית. לפני שנה בדיוק עמדנו, כמדי שנה, במעמד זה מבלי שידענו את הצפוי לאומתנו. במרוצת השנה עמדנו ואנו עדיין עומדים, כעם בפני אתגרים המאיימים עלינו מבחוץ, מאיימים עלינו כיהודים, כעם ה'. 

בראש השנה החדשה, אנו מבקשים מבורא העולמים לחדש את הברית עם העם בו בחר מכל העמים, לחדש את הברית עם העם הנושא שמו בעולם, לחדש את הברית עם העם המבקש להתאחד ולהרבות אהבה בתוכו ולקדש שם שמים ברבים.

בפרשת "נצבים-וילך" מופיעים שני רעיונות מאוד מרכזיים ביהדות, הבחירה החופשית והתשובה, וגם מקשר ביניהם. המילים "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע" (דברים ל, טו) מדגישות שהאדם עומד בפני בחירה מהותית – דרך החיים או דרך המוות. הבחירה היא בידיים של האדם בלבד.

במבט ראשון, ניתן לשאול: מדוע התורה צריכה להזהיר אותנו על האפשרות לבחור ברע? האם לא ברור שכל אדם יבחר בטוב? ולמה יש צורך להבהיל באיומים?כאן נדרשת הסתכלות עמוקה יותר להבנת מהות העונשים והתוצאה של המעשים השליליים.

כאשר התורה מפרטת את ההשלכות של הבחירות הרעות, היא אינה מבקשת להפחיד אותנו, אלא להבהיר לנו את החוקיות האלוקית שבעולם. כמו בעולם הפיזי, שבו אם ניגע באש ניכווה, כך גם בעולם הרוחני – המעשים השליליים מביאים את ההשלכות שלהם. אבל חשוב להדגיש: התורה אינה רואה בעונש מטרה כשלעצמה. ה"עונשים" המתוארים בתורה אינם אלא תוצאה ישירה של המעשה, ונורת אזהרה עבורנו שמשהו פה לא תקין.

העונשים הם סימן, שלפעמים הקב"ה משתמש בו כדי להאיר את דרכנו. כשאדם חווה תוצאה קשה ממעשיו, אין זה בהכרח משום שהוא נענש, אלא משום שהמציאות האלוקית מגיבה למעשיו באופן כזה שהוא יתעורר ויבין את הטעות שבדרך שבחר. לכן, אותם "עונשים" הם בעצם סוג של הכוונה – דרך לסמן לנו שעלינו לשוב, לתקן, ולבחור בדרך שמובילה לחיים ולברכה.

אבל הקב"ה לא משאיר אותנו שם. התורה מבקשת ללמד אותנו שגם אם טעינו ובחרנו ברע, יש תמיד את האפשרות לחזור. התשובה היא לא רק תקנה לאדם הפרטי, אלא היא מהות של חיים, היכולת להתחדש ולבחור מחדש. זו מתנה שאלוקים נתן לאדם – לבחור בטוב, שוב ושוב, ולמצוא את הדרך חזרה גם אחרי טעויות.