שינוי האקלים בא לידי ביטוי כבר עתה, הן בהתחממות הגלובלית והן במגמת הקצנה ברורה של תופעות מזג אוויר ברחבי העולם. שינויים אלו נמדדים באמצעות מכשור מיוחד ומחושבים באמצעות מודלים מדעיים, והם אינם ניתנים לערעור. המסקנה שפעילות האדם היא
הגורם הדומיננטי לשינוי האקלים עולה בבירור מ"טביעת האצבע" שלה המתבטאת בעליית ריכוז הפחמן דו חמצני באטמוספירה כתוצאה משריפה של דלק מאובנים. כלומר, תופעות של שינוי האקלים כמו גם השפעת האדם עליהן הן עובדות בעלות בסיס מדעי איתן וזוכות לקונצנזוס נרחב ביותר בקרב מדענים.
ספקנות בקשר לשינוי האקלים ו הכחשת שינוי האקלים פירושן הטלת ספק בלתי מוצדק והתכחשות להיבטים כמו קצב והיקף ההתחממות הגלובלית, ההשלכות של שינוי האקלים והקשר שלו לפעילות האנושית. כלומר, אנשים או קבוצות מסוימות מסרבים
להכיר בעובדות המדעיות הקשורות לשינוי האקלים ולתופעות הנלוות לו, ומחזיקים בעמדה שאינה עולה בקנה אחד עם עמדת הקונצנזוס המדעי סביב שינוי האקלים. עמדה זו יכולה לכלול טענות שהשינוי האקלימי אינו קיים, שהוא אינו נגרם על ידי פעולות אנושיות, שההשפעות שלו
על הטבע ועל האנושות הן זניחות או שהוא לא יוביל להשלכות חמורות בעתיד.
דוגמאות לטענות של מכחישי אקלים:
אי אפשר לחזות את מזג האוויר של יותר משבועיים מהיום, אז בטח שאי אפשר לחזות את האקלים של עוד עשור. הטענה הזאת אינה נכונה והיא נובעת מאי אבחנה בין מזג אוויר לאקלים. מזג האוויר הוא אכן מערכת שאינה ניתנת לחיזוי מעבר לטווח זמן קצר, בעוד שאקלים הוא
ממוצע של נתוני מזג האוויר. אמנם אי אפשר לדעת מה תהיה הטמפרטורה בתל אביב ב–20 ביולי 2044, אבל ברור לחלוטין שסטטיסטית היא תהיה חמה באופן משמעותי מזו של 20 ביולי 2024, ובטח מזו של 20 ביולי 2000.
מדענים הזהירו בעבר מקטסטרופה סביב החור באוזון ולבסוף התבדו, לכן אין להקשיב למדענים. אבל למעשה מצב חיובי זה של צמצום החור באוזון הושג דווקא משום שממשלות הקשיבו למדענים. קמפיין ההכחשה שהובילו חברות הכימיקלים נכשל, הממשלות הצליחו להגיע להסכמות
(פרוטוקול מונטריאול), השימוש בחומרים המזיקים לאוזון הופסק — והחור החל להיסגר.
דוגמאות נוספות לטענות של מכחישי אקלים מופיעות במקורות המצורפים.
ככל שיותר ויותר מחקרים מדעיים מדגישים את השפעות שינוי האקלים על הסביבה, הכלכלה ובריאות האדם, הקונצנזוס לגבי שינוי האקלים גדל גם במרחב הציבורי, אם כי עדיין דעת הציבור על שינוי האקלים מושפעת מאופן הסיקור התקשורתי של שינוי האקלים ואף מקמפיינים מתוזמרים
של הכחשת שינוי האקלים שמטרתם לערער את אמון הציבור במדע-האקלים. קמפיינים אלו יכולים לנבוע מבורות או מאינטרסים של בעלי עניין כגון חברות נפט ועוד. כך, שעל אף שקיים קונצנזוס מדעי שהפעילות האנושית היא הגורם העיקרי לשינוי האקלים, מכחישי שינוי אקלים
משתמשים ברטוריקה שיוצרת את הרושם כאילו יש מחלוקת מדעית בנושא - בשעה שאין כזו. כתוצאה מכך מצליחים להשפיע על קביעת המדיניות ולעכב מאמצים להפחתתת מידת שינוי האקלים או קידום פתרונות להסתגלות אליו.
מדענים, ארגונים סביבתיים ומדינות רבות פועלים במטרה להגביר את המודעות לסכנות הנובעות מהכחשת אקלים ולעודד פעולות להפחתת פליטות גזי החממה. במקביל לכך, מוטלת אחריות גדולה על הציבור ועל קובעי המדיניות לפעול לאיפחות של פליטות גזי חממה בד בבד עם קידום ההסתגלות
של כלל המערכות במדינה לאקלים המשתנה.