התובע עבד בנתבעת ברציפות כ-31 שנה. במרץ 2021, עקב התפרצות מגפת הקורונה, הוצא התובע לחל"ת כמו כל עובדי החברה. כעבור שמונה חודשים הוחזרו כל העובדים לעבודה והעבודה חזרה בכל הסניפים. התובע התפטר מאחר שהחברה סירבה להחזירו לעבודה, לטענתו, מחמת גילו. הוא תבע את החברה כמתפטר בגין מפוטר ועבור פיצויים בסך 120,000 ש"ח בגין אפליה מחמת גיל. בית הדין קיבל את התביעה בחלקה ופסק בתמצית כך:
תביעת התובע לאפליה מחמת גיל נדחתה. הוכח כי המעסיקה צמצמה את פעילותה בתקופת הקורונה והחזירה עובדים חיוניים בהדרגה ובהתאם לצורך, וכי גייסה לעבודה אדם מבוגר יותר מהתובע.
מצד שני התובע זכאי לפיצויי פיטורים כמתפטר בדין מפוטר.
לפי ההלכה הפסוקה, הוצאת עובד לחופשה ללא תשלום (חל"ת), ללא הסכמתו ובאופן חד צדדי, לתקופה בלתי מוגבלת מהווה פיטורים, והיא מזכה בפיצויי פיטורים.
הלכה זו יפה גם בנסיבות בהן הוצאו עובדים לחל"ת בשל מגפת הקורונה, ללא הסכמתם, ונפגעו בהכנסתם גם אם המעסיק לא התכוון לפגוע בהם. התפטרות בנסיבות כאלו מצדיקה הכרה בהתפטרותם כהתפטרות בדין מפוטר.
התובע קיבל אמנם דמי אבטלה אך אלה היו נמוכים משכרו במעסיקה ולא כללו הפרשות פנסיוניות. התובע התריע בפני הנתבעת מספר פעמים כי אם לא יוחזר לעבודה יתפטר בדין מפוטר.
פלטפורמת שיווק
(1)(1).jpg)
.png){kind=small}
.jpg)
.png)
