עובד מדינה שאחרי שנשלח אליו צו גיוס לשירות חובה, התפטר מטעמים של לימודים אקדמיים, וגויס בפועל כעבור מספר חודשים. התובע פנה לוועדת התעסוקה לפי חוק חיילים משוחררים בתביעה להחזירו לעבודה ונדחה. גם ערעורו על החלטת הוועדה לבית הדין נדחה. נפסק בתמצית כך:
המדובר במקרה תקדימי מוקשה, במצב משפטי של פסיקה מעטה מאז חקיקה חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) ב-1949, וגם פסיקה מעטה זו היא מלפני תיקון החוק בשנת 1977.
החוק המקורי נותן עדיפות מלאה וכמעט מוחלטת לקבלת חייל משוחרר בחזרה לעבודה. זאת, באופן הגובר על כל שיקול הסכם או נוהל, האוסר על המעסיק לערוך לחייל המשוחרר מבחני התאמה, והמעדיף את החזרת החייל המשוחרר לעבודה גם במחיר של פיטורי עובד אחר.
החוק המקורי המיטיב נועד להקים חומה בצורה נגד ניסיונות של מעסיקים שלא לקלוט חיילים משוחררים. תיקון החוק בשנת 1977 צמצם את אוכלוסיית הזכאים לעובד בגיל 20 והורה שהחוק לא יחול על מי שלפני הגיוס קיבל פיצויי פטורים.
במקרה הנדון, המערער בחר למשוך את כספי הפיצויים שהיו מופקדים לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ובכך ניתק את הקשר בין הגיוס לבין החזרה לעבודה, והכשיל את תביעתו. זאת, למרות שבפועל שוחררו לו רק חלק ממלוא פיצוי הפיטורים.
בנוסף, גיוסו בפועל של המערער נדחה מקבלת הצו למשך ארבעה חודשים, כך שסמוך לפני גיוסו בפועל, הוא לא היה עוד עובד מדינה.
ארבעה חודשים הינו פרק זמן שלא ניתן לראותו כסמוך.
תכלית החוק הינה ליצור רציפות בהעסקת חייל, המנותקת בגלל הגיוס ולא מטעמים אחרים, והמערער לא פנה לחזור לעבודה בתקופה שבין התפטרותו לגיוס בפועל.
בית הדין העיר שמדובר בערעור בעניין של חוק לטובת חיילים משוחררים. היה מצופה מהמדינה לא לעמוד על קוצו של יוד. מבחינה ציבורית, ברוח החוק היה נכון למצוא דרך לקבל את המערער לעבודה עם שחרורו מגיוס החובה או לתת למערער עדיפות במכרז אליו התמודד וענה על תנאי הסף, ואכן המדינה הייתה מוכנה לשקול הצעות ברוח זו, אך המערער הוא שסירב להן בתוקף. לכן, משפטית ערעורו נדחה.
בית הדין עדיין המליץ למדינה לשלב את המערער בעבודה בכל זאת, ולא חייב את המערער בהוצאות.
התובע נפגע קשה בתאונת דרכים בזמן מגפת הקורונה כאשר היה בדרכו למקום עבודתו לצורך פגישה עם מעסיקו, לשם דיון בתנאי השתכרותו לנוכח סיום תקופת חל"ת.
המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה בנימוק שבזמן התאונה לא היו יחסי עבודה בין התובע למעסיקו, והוא לא נפגע תוך כדי ועקב עבודתו.
בית הדין קיבל את תביעת העובד להכיר בתאונת הדרכים כתאונת עבודה ופסק בתמצית כך:
סטטוס של עובד בתקופת חל"ת הוא כי יחסי העבודה מושעים זמנית. יחסי העבודה לא מתנתקים והקשר החוזי נשאר.
אמנם התובע לא נפגע תוך כדי עבודתו, אולם לנסיעתו למקום העבודה כדי לסכם את תנאי עבודתו בשובו מהחל"ת ישנה זיקה ברורה וקשר הדוק לעבודתו.
מטרתו המובהקת של מחוקק חוק הבטוח הלאומי בעניין פגיעה בעבודה או בדרך אליה היא מטרה סוציאלית. תכליתה להבטיח לעובד, במקרה של פגיעה במהלך העבודה ועקב העבודה, רשת כלכלית וגמלת הכנסה חלף משכורתו.
ההלכה הפסוקה נוטה להרחיב את מעגל המבוטחים הזכאים לגמלה ולהכיר גם בתאונות הנלוות לעבודה, לרבות בעת פעילות נופש וגיבוש חברתי, וגם בתאונות אשר אירעו במהלך פעולות שאינן עיסוק ישיר בעבודה.
קובץ ההנחיות הפנימיות בחוזר הביטוח הלאומי משנת 2021 שהחריג זכאות של עובד שנפגע בתקופת חל"ת אינו חל על בית הדין לעבודה.
פלטפורמת שיווק
(1)(1).jpg)
.png){kind=small}
.jpg)
.png)
