משל לחיזוק הביטחון בה': משל לאדם שהיה עובר במדבר ופגש רועה צאן. שאל האיש את הרועה: "הייתכן שאין לך חשש שיגנבו את הצאן שלך?" ענה הרועה: "הצאן איננה שלי, אני רק שומר עליה".   

כך גם אנו, לא הארץ שלנו אלא אנו רק שומרים עליה לפי הוראות הבעלים - הקב"ה. 

הפרשה עוסקת בעיקר בשתי מצוות מרכזיות - שמיטה ויובל. מצוות השמיטה חלה פעם בשבע שנים, ובה יש להשבית את האדמה מעבודה חקלאית. "וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ" (כה, ד). במהלך שנת השמיטה אסור לזרוע ולקצור, והארץ נותרת משוממת ללא טיפול. המצווה מלמדת על בטחון בה' כמפרנס. 

מצוות היובל חלה אחת לחמישים שנה, בשנה שלאחר שבע שמיטות. ביובל חוזרים כל השדות לבעליהם המקוריים "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ" (כה,י). זוהי חזרה למצב הראשוני כפי שקיבלו בני ישראל את הארץ. העבדים גם משתחררים ביובל "כִּי-לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים" (כה, נה). זוהי תזכורת שהקב"ה הוא הבעלים על הכל והאדמה רכושו.