פרופ' ביטון: "הבושה הוא כלי לדיכוי קורבנות תקיפות מיניות. תפקידנו להשמיע את קולן של מי שנפגעו ב-7 באוקטובר ואינן עוד עמנו או נטולות את הכוח הנפשי לעשות זאת".

המאבק העיקש של פרופ' ביטון ושותפתיה להעלאת הנושא למודעות הבינלאומית הוא זה שהוביל לכך שהוא נדון כיום בהרחבה בבימות העיתונות הבכירות ביותר בעולם, ואף זוכה לאזכור נמשך בידי הממשל בארה"ב, ולאחרונה אף לתחילתה של הכרה בידי גורמים באו"ם.

"הגעתי לנחל עוז, הבית שלי לאחר שהתאהבתי באזור הנגב כשלמדתי במכללת ספיר ומאז נשארתי שם. ב7 באוקטובר לפנות בוקר ולאחר ארוחת החג בקיבוץ התעוררנו לאזעקת צבע אדום ותוך כדי כבר שמענו קולות ירי והבנו שהפעם קורה משהו אחר. בשעה 2:30 בלילה חילצו אותנו מהממ"ד לאחר התופת שעברנו לבסיס בדרום. מאז הקהילה שלנו מפונה למשמר העמק וכרגע אין צפי חזרה ויש געגועים גדולים הביתה.

מבחינתי קרן אייסף היא לא רק מקום העבודה שלי ב-5 השנים האחרונות כמנהלת תחום פרויקטים ואקדמיה, אלא הרבה יותר מכך עבורי. אייסף היא סיפור החיים שלי כמי שגדלה בבית שמש וכדור ראשון להשכלה אקדמית. יש בי תחושת שליחות מאוד גדולה בתפקיד, האחריות שלי היא לקדם פרויקטים בפריפריה החברתית גיאוגרפית שיחשפו בני ובנות נוער לאקדמיה כבר בתיכון, ולקדם צעירים וצעירות למימוש היכולות שלהם ולהגעה להשכלה גבוהה.

עבורי העשייה באייסף מאז ה7.10 הייתה עוגן, עברנו שעות לא פשוטות בממד איבדנו בני משפחה וחברים, איבדנו את הבית. אבל מהר מאוד הבחירה הייתה לחזור לעשייה ולתפקד למרות הכל ובגלל הכל. כי אין לנו ארץ אחרת והמילואימניקים המופלאים והגיבורים שלנו נלחמו כדי שהעורף ימשיך להתקיים.
מאחלת לכולנו חג פסח כשר, שקט ובטוח. שיחזרו אלינו כל החטופים והחטופות במהרה.

שנדע רק ימים טובים.

שיר