"אמרו לו ישראל: משה רבינו, כתוב אחד אומר " זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה, יז) וכתוב אחד אומר "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, יכ) היאך יתקיימו שניכם, זה זכור וזה זכור?- אמר להם משה: לא דומה כוס של קונדיטון לכוס של חומץ, זה כוס וזה כוס, זה זכור לשמור ולקדש את יום השבת, וזה זכור להשמיד ולהכרית את כל זרעו של עמלק, שנאמר: "זכור את אשר עשה לך עמלק"    (פרקי דרבי אליעזר פרק מד')

מסביר הרב דולגין זצ"ל שיש בחיים כל מיני זכרונות, נעימים ובלתי נעימים. אין להימנע מהם, אבל חשוב לתת לכל אחד את המינון הנכון והמקום הנכון בחיינו.

ישנם כאלה שזוכרים רק את ה"עמלק" שבחיים- כמה החיים קשים, אילו חוויות קשות עברו. הם רואים רק את הצד השלילי בחיים ואינם מכירים את הצד הטוב והיפה שהשבת מסמלת. מצד שני, יש אנשים שזוכרים רק את ה"שבת" שבחיים- את החיים היפים, את החוויות היפות והממלאות שחוו. הם נמנעים מלהכיר את הצד הפחות יפה, נמנעים מלהכיר שבחיים יש גם סבל.

התורה מלמדת אותנו שיש מצווה לזכור את עמלק כמו שיש מצווה לזכור את השבת.  צריך לדעת שבלי זכירת השבת נישאר רק עם עמלק, רק עם תחושת החיים הקשים.  מצד שני בלי זכירת עמלק נשאר רק עם זכירת השבת, עם תחושת החיים היפים, שזה בעצם לטמון את הראש בחול.

אסור לחשוב שבזכירת השבת בלבד יוצאים לידי חובה ואין צורך להילחם בשונאי ישראל.

יהודי אמיתי צריך לחיות לפי שני הזכור הללו. מחיית עמלק וקדושת השבת. 

בתקופה זו "זכור את אשר עשה לך עמלק" נוכח מאוד בחיינו. צריך לזכור שחיינו מורכבים משניהם. והנה תוך כדי המלחמה מגיעים ימי הפורים השמחים, אנו צריכים לחזק את הצד הרוחני שנבנה גם מהחוויה השמחה של שמחת החג, משלוח מנות, סעודה וחסד. רק השילוב של שני אלה ייתן לעמינו גם איכות וגם אריכות.