התובע, אב בית בבית ספר תיכון, התפטר בדין מפוטר מטעמים שונים. תביעתו נגד המועצה ונגד העמותה העירונית כמעסיקות במשותף נדחתה. בית הדין פסק:
נטל ההוכחה על העסקה במשותף מוטל על התובע.
תאגיד עירוני הנתון לשליטת עירייה, שהוקם על-ידה לשמש כלי לביצוע תפקידים מסוימים ולשחרר את העמותה מהמנגנון הבירוקרטי העירוני, הינו אישיות משפטית נפרדת, בעלת זכויות וסמכויות משלה ואין רואים בעמותה מחלקה ממחלקות העירייה.
עת דנים במערכת העסקה מורכבת וטוענים להעסקה משותפת המבחנים לקיום יחסי עבודה הם מבחן האוטנטיות ומבחן הלגיטימיות.
במבחן האוטנטיות בודקים את הלבוש הפורמלי של ההעסקה, אם הוא אמיתי או מלאכותי למראית עיין, לצורך כך בודקים כמה סממני אוטנטיות. מי קיבל את העובד לעבודה? מי סיכם את תנאי שכרו? מי נשא בעלות שכרו? מי המפטר ובפני מי העובד מתפטר? ועוד.
במבחן לגיטימיות ההעסקה בוחנים את השיקולים של הקמת עמותה עירונית בתום לב - כגון גמישות ניהולית ותפעולית של העמותה, יכולת נפרדת לגייס תרומות, היעדר כפיפות למבנה הבירוקרטי של העירייה ועוד.
בפני כב' השופט דניאל גולדברג, נציג ציבור (מעסיקים) מר דוד זהבי, נציג ציבור (עובדים) גב' לימור ליברמן לביא
בית הדין האזורי
אזרח ערבי שהופלה בקבלה לעבודה
פוצה ב-55,000 ש"ח ללא הוכחת נזק
אזרח תושב ישראל ומורה לאזרחות הגיע לראיון עבודה בחברת השמה בחודש מרץ 2022. במהלך הפגישה שאל מנהל המפעל את נציגת חברת ההשמה "האם הוא מהמגזר?", "האם הוא נראה לך נורמלי?", והוסיף: "לא רלוונטי, אני לא רוצה עובדים מהמגזר הערבי" וסרב לראיין אותו.
בית
הדין קיבל את התביעה, למרות שהנתבעת הוכיחה שהיא מעסיקה עובדים רבים מהמגזר הערבי ופסק:
חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה קובע כי תביעה על התנהגות מפלה מעבירה לכתפי המעסיק את נטל ההוכחה לסתור ראשית ראיה מטעם העובד לקיומה של אפליה: בקבלה לעבודה, או בתנאי עבודה, או בקידום בעבודה, או בהכשרה מקצועית או בפטורים.
בענייננו, התובע הוכיח בצורה מספקת בעדויות אובייקטיביות מהימנות כי אכן הדברים נאמרו על-ידי מנהל המפעל לנציגת חברת ההשמה לגבי התובע וכי הוא אכן סרב לראיין את התובע.
אפליה מחמת לאום וגזע היא תופעה שלילית שיש למגרה ולשרשה. זאת, לא רק בשל הוראות מפורשות בחוק שוויון ההזדמנויות, אלה גם בגלל עקרון השוויון הכללי, שהוא עקרון-על מנשמת אפו של המשטר החוקתי בישראל וגם בשל הוראות חוק היסוד כבוד האדם וחירותו שהפך את הזכות
לשוויון לזכות חוקתית.
סעיף 10 לחוק שוויון ההזדמנויות קובע כי בית הדין רשאי לפסוק כנגד המפר ולטובת הנפגע פיצוי ללא הוכחת נזק.
לפיצוי על אפליה לפי החוק שתי תכליות: פיצוי על נזק ממשי, ופיצוי עונשי חינוכי ומרתיע. המטרה היא להזהיר מעסיקים מהפרת השוויון, ולהבטיח לנפגעים מאפליה הגנה משפטית ופיצוי הולם ללא הוכחת נזק.
יש להתחשב בחומרת הפרת הזכות לשווין על רקע מוצא והשתייכות לאומית, אפליה כזו נחשבת לבעלת אופי משפיל הפוגעת משמעותית בכבוד האדם.
מתברר כי החברה הערבית סובלת מאפליה גוברת בשוק העבודה.
נפסק כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 55,000 ₪ והוצאות משפט בסך 7,000 ₪.
פלטפורמת שיווק
(1)(1).jpg)
.png){kind=small}
