מי לא הייתה רוצה לקבל תעודת בגרות ובהצטיינות?! מי לא הייתה רוצה לעבור טסט ראשון ובלי שיעורי נהיגה?! כולנו רוצים הישגים וכמה שיותר טובים ומוצלחים, אבל כל אחד יודע שכדי להגיע להישג הזה – צריך להתאמץ, צריך להשקיע, זה לוקח זמן וכוחות. למעשה, זהו לקח מרכזי שמבקשת שהתורה ללמדנו בסיפור חטא העגל.

מצד אחד, נאמר בתורה שאהרן יצר את העגל בחרט, כלי אומנות של הצורפים שחורטים איתו בזהב לעשות צורות שונות (שמות לב, ד וברש"י שם). מצד שני, התורה מספרת, שלאחר שמשה ירד מההר ושבר את הלוחות בגלל העגל, אהרן הסביר לו שהוא זרק את כל הזהב לאש ומתוך האש יצא העגל (שם, כד). מה ביאורה של סתירה זו?

חז"ל לימדונו שהעם ביקשו לעשות את העגל שש שעות לפני תום הארבעים יום שהיה משה בהר (רש"י לשמות לב, א). בסך הכל שש שעות היו חסרות בכדי שעם ישראל יקבלו את הלוחות שה' עשה וכתב. באותה העת הם ביקשו מאהרן שיעשה להם תחליף למשה: "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ". אהרן ניסה לדחות אותם ולכן ביקש ליצור את הפסל בחרט, כך שהדבר ייקח זמן רב. בנוסף, הוא גם הורה שהחגיגות עם הפסל יהיו רק למחרת (שמות, ו), הכל מתוך מחשבה לא רק להרוויח זמן, אלא גם לנסות ליצור תהליך שבו יבינו עם ישראל כמה התחליף שהם מבקשים – אינו טוב. אך העם התעניין בתוצאה... לכן, כאשר תיאר אהרן למשה את מעשה העגל, הוא אמר שהעגל נוצר מן האש, היינו מעשה רגעי, פתאומי, סוג של מעשה כשפים. אך זהו אינו מעשה אמיתי, אין השקעה, אין מאמץ, אין פעולה ותהליך המשפיע על האומן היוצר.

לאור זה מובנת היטב התוצאה של חטא העגל: לא רק שמשה עלה לזמן כפול - שמונים יום נוספים! (ארבעים יום לכפר על העם וארבעים יום לקבל את הלוחות השניים) אלא שגם עם ישראל נדרשים מעתה לכל אורך הדורות לתקן את מעשה העגל (רש"י לשמות לב, לד). מכאן למדנו: שהעבודה וההשקעה שלנו, הסבלנות, אורך הרוח, המאמץ המתמשך – "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", זוהי דרכם של ישראל והיא היא שתביא לגאולה השלמה ולהצלחה הגדולה של עם ישראל.

בדרך זו אנו מבקשים ונדרשים ללכת ולהוביל את תלמידותינו: השקעה ומאמץ ברוח ובחכמה, בלמידה ובפעילות חברתית, בכדי לעלות מעלה מעלה.

משה רבנו יורד מהר סיני עם הלוחות בתום ארבעים יום וארבעים לילה. כשמשה ירד מההר פניו קרנו, אהרון וכל בני ישראל שראו זאת נבהלו, משה קורא להם והם שבים אליו: ״ויצום את כל אשר דבר ה׳ איתו בהר סיני״

רשב״ם מפרש: "קרן"- לשון הוד, גם רש"י מפרש בצורה דומה: האור מבהיק ובולט כמין קרן.

 ומהיכן זכה משה זכה לקרני ההוד? רבותינו אמרו מן המערה, שנתן הקב״ה , ידו על פניו, שנאמר (שמות לג , כד): "ושכותי כפי״.

יש המפרשים את תופעת הקרינה שמקורה בפניו של משה כתופעה רוחנית. בבחינת ״כי נר מצוה ותורה אור״(משלי ו׳) כמו שאדם הלומד תורה מתמלא באור רוחני כך משה שלמד תורה מפי הגבורה התמלא אור רוחני ייחודי. הבעיה שאהרון ובני ישראל ראו את הקרינה הזאת כתופעה מוחשית ונבהלו מפניו.

אור החיים רומז אף הוא על תהליך מוחשי ולא רוחני ״קרן עור פניו לצד שהיה מיחוש שהאור הלז היה לצד עכבתו את ה׳ נוצצו אורות בפניו ובהאריך הזמן יחזור הדבר לכמות שהיה".

ננסה לתת תשובה על "קרן עור פניו" מהעולם המוחשי- פיזיקלי.

בחיי היום יום אנו נחשפים לאביזרים המחזירים אור כאשר מאירים עליהם. לתופעה זו קוראים: פלואורסצנציה, ישנם חומרים שכאשר מקרינים עליהם באור נראה, הם בולעים את אנרגיית האור, עוברים ערעור למצב בלתי יציב, וכאשר חוזרים למצב הקודם, הם פולטים אנרגיית אור.

יכול להיות שהקב"ה נתן על פני משה כעין משחת פלואורופור, שגרמה לקירון עור פני משה.

(מתוך ספרו של ד"ר יצחק קניגסברג, אורים בתורה ובמדע)

אנו שכבת י' מאולפנת אורות מודיעין מרימות יריד חסד לעילוי נשמת תלמידתנו היקרה נועה כפיר שנפטרה ממחלת הסרטן.
כל ההכנסות מהיריד יתרמו לעמותת חיינו שתומכת בחולי סרטן

כל תרומה תתקבל בברכה!!
תודה מראש!!!
❤️❤️❤️
https://payboxapp.page.link/oehq8ZfYW9oJ33gT7