בשל גיל פרישה שונה שנקבע בחוק לאשה (62) ולגבר (67)
בג"ץ דחה על הסף עתירה של אישה שהמשיכה לעבוד אחרי גיל הפרישה לנשים (62) ובגיל 65 הגישה לביטוח הלאומי תביעה לקבלת גמלת נכות בטענה לאפליה מגדרית לעומת גברים שנדחתה. תביעתה התקבלה בבית הדין האזורי לעבודה, ערעור המוסד לביטוח לאומי התקבל בבית הדין הארצי לעבודה
ובג"צ סירב להתערב בפסק הדין הארצי, ופסק:
למרות שהעתירה מעוררת סוגיה משפטית עקרונית וציבורית חשובה, אשר יש לה השפעה רחבה על כל אישה הבוחרת לעבוד אחרי גיל הפרישה, העתירה אינה מגלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין הארצי.
חוק הביטוח הלאומי הגדיר במפורש גיל פרישה שונה לאישה (62) וגיל פרישה אחר לגבר (67). לכן, גם הזכאות לגמלת נכות למי "שטרם הגיע לגיל הפרישה" לפי הוראת החוק המפורשת הוא בהתאם, לא שווה לאשה לעומת לגבר.
כל עוד העותרת לא תקפה את עצם חוקתיות החוק, המבחין בין אישה לגבר, לא ניתן לכתוב מחדש את החוק המפורש ולכלול במונח "טרם הגיע לגיל פרישה" אישה שבחרה להמשיך לעבוד אחרי גיל הפרישה החוקי שלה ונפגעה בגיל 65, ולא ניתן להשוות בין אישה לגבר בניגוד להוראות מבחינות
מפורשות בחוק.
בעקבות העתירה, בסוף פסק דינו, מצטרף בג"ץ לקריאתו של בית הדין הארצי אל המחוקק לשקול את תיקון חוק הביטוח הלאומי: "באופן שיעמוד בקנה אחד עם חוקי היסוד, עם ערכי הליבה של השיטה המשפטית ועם תכליתו הסוציאלית של החוק".
בפני כבוד השופט נ' סולברג, בפני כבוד השופט ד' מינץ, בפני כבוד השופט ח' כבוב
בית המשפט המחוזי
תקדים: הזכות החוקתית לפרטיות איננה רק אישית
של אדם אלא גם לפרטיות עסקית של תאגיד
בפסק דין רחב יריעה בנוגע לסכסוך מסועף ומורכב הנוגע לקריסת חברת סטארטאפ ישראלית נפסק כי יש לפסול הגשת ראיות שהושגו על-ידי עובד לשעבר לאחר סיום עבודתו באמצעות חדירה לחומר במחשבו שלא כדין וללא הרשאה, תוך פגיעה בפרטיות. בעניין זה נפסק בין השאר כך:
חוק המחשבים אינו כולל הוראת פסילה של ראיות שהושגו בהפרה בחדירה למחשב, אך גם אין בו משום הסדר שלילי.
מצד שני, קיימת הוראת פסילה חקוקה בחוק הגנת הפרטיות החולשת על סוגית הפסילה של ראיות שיש בה פגיעה בזכות החוקתית לפרטיות שאין מפניה הגנה.
הגנת הפרטיות היא רחבה ומשתרעת הן על מסמכים והן על כל מסר אלקטרוני.
ברור כי בכל הנוגע לחדירה העובד להודעות דואר אלקטרוני פרטיות נפגעה הזכות לפרטיות של כותביהן פגיעה אישית של "אדם".
למרות שחוק הגנת הפרטיות הגדיר "אדם" – "למעט תאגיד" נפסק כי מן הראוי להחיל את הזכות החוקתית לפרטיות במקרים מתאימים גם על תאגיד, לאור המציאות המודרנית בעידן האלקטרוני וחוק עוולות מסחריות המגן גם על סודותיו של המעסיק.
לכל תאגיד קיימת ציפייה לגיטימית שמכתבים, מידע ותכתובות המצויים בשרתים שלו לא יצאו לאוויר העולם ללא רשותו, וזאת גם כאשר לא קיים הסכם סודיות בין הצדדים.
נפסק כי במקרה הנדון הפגיעה בפרטיות של שני תאגידים ושל עובדים היא מובהקת. הפגיעה נעשתה על-ידי עובד שפרש ושמר על המחשב שלו גיבויים של מידע עסקי ופרטי של מעסיקתו ושל חברה נוספת, ומסר אותם למפרק של החברה ביודעין. על כן, מן הדין והצדק לפסול הגשת מסמכים
כאלה שמקורם ברשת המחשבים של החברה או בחשבונות דואר אלקטרוני שמקורם בתיבות דואר פרטיות.
פלטפורמת שיווק
(1)(1).jpg)
.png){kind=small}
