מספרים על חסיד שנאלץ, לרגל עסקיו, לנסוע לשווייץ. הוא נכנס לרב שלו ליחידות לקבל ברכת פרדה. הרב אמר לו: " או סוף סוף מישהו נוסע לשוויץ. המדינה הידוע במיטב השענים שלה. אנא קח את השעון שלי. הוא מאד מאד ישן ותנסה לתקן אותו. כי כל השענים פה בארץ טוענים שהם לא מוצאים לו חלקי חילוף."

החסיד שמח שניתנה לו הזכות לעזור לרב שלו ונסע לשוויץ לעסקיו עם השעון. הוא הגיע לציריך, לרחוב המרכזי של השענים, עבר אחד אחד, אבל כל אחד אמר לו שהשעון ישן מידי ואין לו חלקי חילוף מתאימים. הוא לא התייאש וגם למחרת פקד את השענים וכך מידי יום. אבל, לכולם הייתה אותה התשובה. החסיד הצטער וחזר לארץ. הוא נכנס לרב שלו ואז הרב אמר לו :

"שלום עליכם. הבאתה לי את השעון?"

 החסיד אמר:" הבאתי את השעון אבל לא מתוקן."

הרב אמר: " אתה באמת חושב שאני צריך שיתקנו את השעון הישן הזה? אלא, מה שרציתי זה, שכל יום שאתה תהיה בשוויץ תזכור שיש לך אותי! שאני אסע יחד איתך. זה לא חוכמה לזכור אותי שאתה נמצא על ידי, אלא דווקא במסעות שלך".

פרשת "פיקודי" היא הפרשה המסיימת את ספר שמות. פרשה שבסופה אומרים את הביטוי-"חזק חזק ונתחזק". לכאורה היה ראוי לסיים את הפרשה במילים:" וכבוד ה' מלא את המשכן". פסוק המופיע מספר פסוקים לפני סיום הפרשה (פרק מ, פס' לה). אבל התורה בחרה דווקא פסוק אחר מפתיע: " לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם" (פרק מ, פס' לח).

כלומר התורה מספרת לנו שכאשר בנ"י ממשיכים את המסע שלהם, הם מפרקים את המשכן ועל זה אנחנו אומרים "חזק". ונשאלת השאלה למה? לא יותר חשוב לציין את השראת כבוד ה' על המשכן מאשר פירוקו? אלא שרוצה התורה להעביר לנו מסר חשוב מאד. 

המבחן האמיתי של המשכן הוא לא שהוא קיים ושורה בו השכינה, אלא, המבחן האמיתי הוא האם עמ"י זוכרים את ה' גם כשהמשכן מפורק...דוגמא למורה ותלמידים. מתי רואים שהחינוך טוב? מתי שהמורה יוצא מהכיתה רואים איך התלמידים מתנהגים. האם יש בלאגן או שורר שקט מוחלט והתלמידים ממשיכים ללמוד גם בלי המורה. 

גם אנחנו נמצאים במסע ארוך ומפרך. בית המקדש נחרב, המשכן פורק וכבר אלפיים שנה השכינה לא שורה אצלינו בצורה גלויה. אבל אנחנו יודעים שאנחנו במבחן. והשאלה היא האם אנחנו נשארים קשורים לקב"ה גם בזמן הגלות או בזמן של קשיים או בזמן שאנחנו רחוקים מהמשפחה או מבית הכנסת וכו'. והתשובה היא כן! אנחנו עונים לקב"ה כן- "לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם". בכל המסעות, הטלטלות, הניסיונות וכו' אתה, הקב"ה, נמצא יחד איתנו.  

כולנו תקווה שנעמוד בניסיונות ושנזכה לגאולה שלמה שבו המשכן יבנה בשלישית ותשרה בו השכינה "כימי עולם וכשנים קדמוניות".

( לקוח מתוך הרצאתו של אורי אלטבוים על פרשת "פיקודי")