חישבו לרגע על משפחה הבונה את ביתה החדש. הם הקצו לכך סכום כסף נכבד, יותר ממה שרוב האנשים מקצים לבניית בית חדש. ב"ה הם בנו בית יפה, נעים ונוח שעונה לצרכי המשפחה, ונשאר להם סכום כסף בצד. מה יעשו עם הכסף הנותר? ניתן לשמור אותו לצרכי היומיום, לחסוך לעתיד, להשקיע בהשקעה כזו או אחרת. במילים אחרות: מגוון שלם של אפשרויות. ברם, מפרשת השבוע אנו למדים, שיותר מהאפשרויות המגוונות, ישנה חשיבות בכסף הנותר כשלעצמו.

בפרשה אנו קוראים על התרומה שהביאו בני ישראל לצורך בניית המשכן. ההתלהבות וההתנדבות הייתה גדולה, כך שמהר מאוד באו האומנים הבונים את המשכן ואמרו למשה: "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה" (שמות לו,ה). ואמנם הנדבה הספיקה מעל לנצרך – "וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר" (שם,ז). התורה מדגישה שנותרה נדבה, ואולם עיון בפסוק מעלה שהמילה 'והותר' מכוונת לאפשרות נוספת: לעצם התורמה. שכן המילה 'מלאכה' בפסוק זה משמשת בשתי משמעויות: בפעם הראשונה הכוונה לממון ולנדבה שתרמו עם ישראל, ואילו בפעם השנייה הכוונה למלאכת הכנת המשכן. לאור זה יש לשאול: מה נותר בסוף – התרומה או המלאכה...? לכאורה ברגע שהסתיימה מלאכת המשכן – מה שייך לומר ש'נותרה מלאכת הכנת המשכן'? ואולם מסתבר שדווקא עומק פשוטו של מקרא הוא שמה שנותר זה הנדבה והכנת המשכן גם יחד. היינו שעם ישראל הבינו שהנדבה שהביאו אמנם מספיקה ואף יותר מכך כדי לבנות את הבית, אך העיקר זה לא המבנה כי אם התוכן שיש בו" ההתנדבות והרצון של העם. אומני המשכן בנו משכן כזה שחרט בליבם של ישראל את הרצון להמשיך ולתת, להמשיך ולהוסיף. זוהי אומנות שאין כמותה – אומנות של חכמי לב המשפיעים על הלב. המשכן השכין בליבם של ישראל את הרצון להתקרב לד', את הכוח להמשיך ולתת, וזהו הדבר החשוב שיש לעשות עם הכסף הנותר...

העבודה החינוכית היא להטמיע את "הרצון ליותר" – לא להסתפק בכאן ועכשיו, לא לעצור בחומר הלימודי שנצרך לבגרות, בחובת התפילה הקבועה, בפעילויות החברתיות שהן חלק מהתוכנית. עבודתנו היא להטמיע בתוכנו ובתוך תלמידותינו היקרות את הרצון להוסיף תורה ומצוות, להחכים, לדעת עוד, להעמיק, להתנדב, לתרום למדינה ולחברה. זהו היותר שנשאר לעד ומאיר לנצח.

בפרשתנו מדובר על 2 שמנים, שמן המאור ושמן המשחה.

מוזכר שמן זית זך כתית  להדלקת המנורה ,ושמן זית פשוט למשיחת הכוהנים.

מה ההבדל בין שניהם? לפי רש"י: זך משמעותו היא בלי שמרים, וכתית - הזיתים היו כותשים במכתשת, כדי שלא יהיו בו שמרים.

וגם בימינו משתמשים בהגדרה "כתית" כתיאור לשמן באיכות גבוהה המיועד לאכילה. כתית מתאר אחוזי רמת החומציות הנמצאת בשמן. ככל שהאחוזים נמוכים יותר כך רמת הכתית יותר טובה.

למה דווקא נבחר שמן הכתית להדלקת מנורת המאור?

סוג השמן משפיע על מראה הלהבה, כדי להבין את זה נסביר את מנגנון יצירת אור הלהבה. כדי ליצור להבה צריך את משולש הבעירה!! (חומר בעירה, חמצן, ניצוץ). אחרי שהאש נדלקת נוצרת תגובה כימית בין אדי הדלק (חומר הבעירה), המורכבים מפחמן ומימן, לבין החמצן שבאוויר. חלק גדול מהפחמן לא מגיב מיד עם החמצן , אלא מתלהט ויוצר את האור הצהוב של הלהבה. התהליך הזה קורה כאשר השמן זית "נקי" בלי אותם שמרים שנמצאים בתוך שמן זית רגיל, החודרים לאזור ההתלהטות וגורמים לאי אחידות הלהבה.

 ומתוך זאת משה התבקש לקחת את שמן זית זך כתית ולא שמן פשוט.

מעובד מתוך ספרו של ד"ר יצחק קניגסברג, אורים בתורה ובמדע.