בשבוע שעבר קראנו על מעמד הר סיני וקבלת התורה. 

רגע אחרי המעמד העצום הזה, מתחילה פרשת משפטים שמלאה בפרטים ובהלכות, רובן בעניינים של בין אדם לחברו. 

רש"י מלמד אותנו כי פרשת יתרו מסתיימת בעניין המזבח ("ולא תעלה במעלות על מזבחי") ומיד לאחר מכן מתחילה פרשת משפטים.   "למה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח? לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש"

מה הרעיון של קרבת הסנהדרין למקדש? ללמד אותנו שכל הדינים וההלכות הם לא רק אמצעי לקיום החברה, אלא חלק מהקדושה בעצמם ולכן הסנהדרין נמצאים בסמיכות למקדש שהוא סמל הקדושה. (על פי אגרות קודש, כרך כג, עמ’ שלב)

פרשת משפטים המגיעה מייד אחרי מעמד הר סיני אינה מנותקת מהקדושה של המעמד הגדול הזה, אלא מלמדת אותנו כיצד להוריד את הקדושה לחיי היום יום. הקדושה של עמ"י באה לידי ביטוי בכינון חברה צודקת, ביחס הוגן לחלש, במשפט צדק ובכל פרטי החיים הקטנים. ע"י החיבור בין מזבח למשפטים, בין מקדש לסנהדרין נגיע לקדושה אליה אנו שואפים.