חומש שמות מכונה בפי הרמב"ן- חומש הגאולה. ובאמת, בחלקו הראשון עוסק החומש בגאולה שגאל ה' אותנו משעבוד מצרים ושיאה של הגאולה בקריעת ים סוף ובשירת הים ע"י משה ובני- ישראל, שירת הלל והודיה.  בפרשת השבוע זוכים אנו לקומה נוספת בגאולה ולחסד גדול נוסף- מתן תורה! .  ברכה נפלאה נתקנה על שני החסדים הללו וזוכים אנו לאומרה בוקר בבוקרו:  "אשר בחר בנו מכל העמים (ביציאת מצרים) ונתן לנו את תורתו (במעמד הר סיני)   ברוך אתה ה' נותן התורה". 

עם ישראל לאחר הליכה במדבר ,מגיע בפרשתנו להר סיני ולאחר הכנה של שלושת ימים זוכה הוא לשמוע את עשרת הדברות מפי הקב"ה, מצוות שהן כלשון ר' יהודה הלוי: "אימות המצוות ושורשיהן", זאת אומרת: יסודות התורה והמצוות.  את שאר התורה שבכתב ושבעל- פה יקבל משה מפי הקב"ה בעלותו בהר, במשך 40 יום ו-40 לילה.   

התורה, שאותה אנו מקבלים כל יום מחדש פונה ומיועדת היא לכלל ישראל כולו, גברים ונשים גם יחד, זקנים וטף.  לפני מעמד הר- סיני אומר ה' למשה: "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" . מסבירים חז"ל, "בית יעקב"- אלו הנשים ולהם באה אמירה רכה ואישית, בעוד שלגברים –בני ישראל- נאמר "ותגיד" –קשה כגידים.  יש שחושבים שהאמירה הרכה לנשים באה מפאת חולשתן, או בגלל עולמם הרגשי השונה. המהר"ל מפראג מפרש את הדבר באופן מרומם יותר: "... הנשים ראויות ומוכנות לה מצד עצמן (לתורה), שאינן בנות פעולה והתעוררות מצד עצם בריאתן, לפיכך גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים מצד השאנן והשלוה, כי זהו חלק הנשים, וראויות לזה ביותר. במעט הסיוע שמסייעות לתורה שכרן גדול מאד, כאשר כבר הן מוכנות אל השאנן, וכל המוכן לדבר מה- בנקל ישיגו מצד תכונתו. אבל האנשים צריכים שיהיו עמלים וטורחים בתורה מבלי מנוח לילה ויום".   המהר"ל מסביר, שדווקא מכוח מעלתן של הנשים ומוכנותם לרצון האלוקי הפניה אליהן מצד אלוקים שאננה ורגועה יותר, מה שאין כן  אצל הגברים, העמלים לשכרם והתמודדותם קשה הרבה יותר. משתלבים הם הדברים עם   פירושו המפורסם של הרב קוק בספרו "עולת- ראיה" לברכת הנשים "שעשני כרצונו"- המעידה דווקא על מעלתה של האישה המוכנה לרצון האלוקי העליון, כפי שבא הדבר לידי ביטוי במעלתן של האימהות בנבואה, מול אבות האומה ("כל אשר תאמר אילך שרה -שמע בקולה").  בין כך ובין כך, כולנו מצווים בלימוד התורה ובבניית קומה נוספת על גבי המוכנות הנפשית והלבבית, תורה שמדריכה ונותנת לנו עוז ותעצומות במיוחד בימים אלו, בין ברמה האישית ובין ברמה הלאומית. דווקא בימים אלו, שמסכמים אנו מחצית שנת לימודים פוריה, נמשיך ונוסיף ונתחזק באהבה ובאמונה בלימוד התורה ומצוותיה, "כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה".

במעמד הר סיני היתה פירוטכניקה רבת הוד והדר: "ויהי קלת וברקים ועשן כבד על ההר וקל שפר חזק מאוד ויחרד כל העם אשר במחנה" אבל מה שמעניין בפרשה זו שקול הקב"ה הועבר לבני ישראל בדרך לא שגרתית: "וכל העם רואים את הקולות" מדוע שינה הקב"ה, כך שאת קולות עשרת הדברות יקלטו בני ישראל בחוש הראיה ולא השמיעה?

כאשר יורד גשם והעבים מכסים את השמים, הברקים והרעמים הינם תופעות נלוות למזג אויר זה. ברק הוא תופעה אקלימית שבמהלכה נפרק חשמל סטטי הנמצא בעננים. הברק נראה כפרץ אור עז, ויחד איתו נוצר הרעם, המגיע אל הצופה זמן מה לאחר הברק, כתוצאה מההבדל הגדול שבין מהירות האור

ומהירות הקול. מהירות האור היא כ- 300,000,000 מטר לשנייה ואילו מהירות הקול היא כ-300 מטר לשנייה. אין זה מפליא שאנו רואים את הברק בחוש הר הראייה הרבה לפני שאנו שומעים את הרעם בחוש השמיעה.

הקב"ה רצה שבני ישראל יקלטו את דבריו מיד כשהם נאמרו תוך שימוש בחוש הראיה: "וְכָל הָעָם ראים את הקולת", ולא לאחר השהיה, בחוש השמיעה כפי שראינו בתופעות הברק והרעם.

כיצד ניתן לעשות זאת בפועל? כידוע  הקול וגם האור נעים בתווך בצורת גלים. תחום אורכי גלי האור הנראה שעין האדם יכולה לקלוט הוא: 0.0004- 0.0008 מ"מ, ואילו תחום אורכי גלי הקול שהאוזן האדם יכולה לקלוט הוא: 20 - 20,000 מ"מ.

בהר סיני הקב"ה הרחיב את תחום הקליטה של מערכת הראיה עד לתחום הקליטה של מערכת השמע. העין קלטה את אותות תחום אורכי גל השמע והעבירה אותם מיד למוח, שתרגם אותם לצלילים המתאימים. בכך היא והתגברה על ההשהיה הנגרמת לקליטת האותות על ידי חוש השמע, עקב הפרשי המהירויות בין תנועת גלי האור לעומת גלי הקול, שוני זה בצורת הקליטה, הבדיל גם בין קול ה' בציווי עשרת הדברות, לבין קולות הרקע שליוו מעמד זה.

מעובד מתוך ספרו של ד"ר יצחק קניגסברג "אורים בתורה ובמדע".