בפרשה כתוב (כז, ז') "להעלות נר תמיד” כותב רש”י, “מדליקו עד שתהא שלהבת עולה מאליה”.

ישנו מסר הנוגע לחינוך, ואעתיק את לשונו הנפלאה של הרב בערל וויין (מובא באתר “ישיבה”):

“רש”י כבר מציין את נוכחותו של רעיון עמוק יותר, בדבריו, על כך שחובה של הכהן היתה לקרב את האש אל פתילת המנורה ו’מדליק על שתהא שלהבת עולה מאליה’.

זה הכלל לא רק בהדלקת המנורה אלא גם בחיים בכלל – כשמגדלים ילדים או מחנכים תלמידים, כשנותנים השראה לאנשים אחרים ברעיונות או מלמדים אותם כישורים או ידע…היכולת לקרב אש לפתילה ואז לתת לשלהבת לעלות מאליה היא תכונה חיונית למי שמבקש להצליח כמחנך, כהורה או כמורה.

תמיד קשה להרפות מילד או מתלמיד. אנחנו מגיעים לרמת מעורבות אישית שמקשה עלינו מאד להרפות מהם. אך האמת היא שרק אם נרפה ונניח “לפתילה” – לילד, לתלמיד, לחניך וכו’ – להידלק ולשלהבת שלו לעלות מאליה, רק אז נמלא את תפקידנו החינוכי כהורים או כמורים. לא נוכל לחיות את חייו של אדם אחר במקומו. אנחנו יכולים רק לנסות לתת לו את האמצעים להצליח בחייו ולהגיע להישגים”.

ועוד ממשיך הב בערל:

“הצד השני של המטבע בעניין זה, חשוב ותקף לא פחות. אסור לכהן להרחיק את האש מהפתילה בטרם עת. הוא חייב לוודא שהשלהבת של הפתילה יציבה כשהוא מסיר את האש שלו מן הפתילה. להורים ולמורים יש אחריות כל זמן שהילד או התלמיד לא מסוגל להעלות שלהבת בהירה משלו. פעמים רבות בחיים קשה להצית את הלהבה באנשים אחרים. תמיד נדמה שהאש לא הצליחה להדליק שלהבת שבוערת בכוחותיה שלה. לכן יש נטייה למצית הלהבה להתייאש ובסופו של דבר לזנוח את המאמץ, ואז מורים, הורים וילדים נשארים מרוחקים אלה מאלה… יש צורך בסבלנות אין-קץ ובמאמצים ללא לאות לפני שמגיעים למבוי סתום ולנקודת אל-חזור. יש אנשים שמאחרים לפרוח ולכן הלהבה שאמורה להצית אותם צריכה להישאר צמודה לפתילה שלהם יותר זמן מהרגיל…”

שנזכה שכל מעשינו יהיו לשם שמים, ונתמלא אמונה ואהבה לכל סובבינו עד שתהא השלהבת עולה מאליה.

במסגרת התרומה שבני ישראל נצטוו להביא לבניית המשכן הם סיפקו לעוסקים בהקמתו את התכלת, הארגמן ותולעת השני.
 רש"י מפרש(שמות כ'ה, ד'):"ותכלת-צמר צבוע בדם חלזון, וצבעו ירוק: וארגמן-צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן". מוסיף על זה הרשב"ם:"ותולעת שני-צמר הצבוע בצבע אדום קרוי תולעת.והצבע קרוי שני"
נשאלת השאלה מה הם המקורות מהם הפיקו את הצבעים הללו ששימשו לצביעת הצמר שנתרם למשכן?
תכלת:על פי מסורת חז"ל התכלת הופקה מדם חילזון ימי:"תכלת אין כשרה אלא מן החלזון שלא מן החלזון פסולה"
המחקר ההיסטורי שנערך במאות האחרונות, הצביע על החילזון הימי ארגמון קהה קוצים כעל מקור להפקת התכלת בעולם העתיק
תולעת שני: שני הוא גוון של אדום, המופק מביצי כנימת מגן, עפצים שעל עצי אלון משמעות השני כצבע אדום עולה מפירוש הפסוק" אם יהי חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" (ישעיה א', י'ח)
במחקר, שארך מספר שנים, איתר ד"ר זהר עמר את מיני כנימות הכרמיל בארץ, דבר שהביא בסופו של דבר לזיהוי כנימת האלון המבוקשת להפיק ממנה את צבע השני, המתאים להגדרת צבע השני - אדום שמקורו בתולעת.
מתוך ספרו של ד"ר יצחק קניגסברג "אורים בתורה ובמדע".

מופע 'אורפיזמון' בנושא 'ביחד ננצח', התקיים היום לכיתות החט"ב.
המופע היה תהליך של כחודש וחצי בו כל כיתה בחרה מנגינה, חיברו עליה מילים בנושא, הקליטו את השיר בצורה מקצועית, ולבסוף חיברו ריקוד.
השירים היו מרגשים ודיברו על האחדות בעם ועל התרומה של כלל ישראל למען החיילים, החטופים, הפצועים והמפונים.
נרשמה התלהבות רבה בקרב הבנות והמופע היה מכובד ויצירתי ביותר!
כל הכבוד לכל השותפים - הנהלת האולפנה, הרכזת החברתית, המחנכות וכמובן התלמידות.
תודה רבה לשופטות!
ויישר כוח גדול לזוכות :
מקום שלישי - כיתה ז4
מקום שני - כיתה ח2
ומקום ראשון - כיתות ט2 ו-ט3!
נפגש בשנה הבאה בע"ה!

ב"ה חזרנו ממסע משמעותי ומעצים בעקבות החיבור לשלושת המעגלים של ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל.

בתקופה המיוחדת הזו המסע קיבל משמעות יתרה ורלוונטית מתמיד.

נפגשנו עם אנשים, דמויות ומפעלים מעוררי השראה שחיברו אותנו גם לדברים שפחות הכרנו. נפגשנו עם תעצומות נפש, חסד ועשייה שיישארו איתנו עוד הרבה שנים קדימה ועם קריאת כיוון ברורה שביחד ננצח ונצלח בע"ה כל קושי ואתגר!

יב1- הילה לב הר

יב2- גילה פיליפס

יב3- בת חן לוטן

יב4- יעל אכר

יב5- ענבר גפן

לקראת היריד חסד אותו מרימה שכבת י' התקיימה שיחה מרגשת לשכבה עם אמא של נועה כפיר ז"ל.
שנזכה בעז"ה להרבות בטוב וחסד לעילוי נשמתה ולהצלחת עם ישראל.

בתמונה: ההכנות ליריד >>