התובע קיבל הודעת פיטורים בסוף יום העבודה. הוא התעורר בבוקר למחרת כשהוא סובל מסימני אירוע מוחי שהתרחש במהלך הלילה. המוסד לביטוח לאומי לא הכיר בתביעת העובד כפגיעה בעבודה והוא פנה לבית הדין.
בבית הדין הסכים המוסד שהפיטורים היו בגדר אירוע חריג אך שלל את הקשר הסיבתי לאירוע המוחי. הצדדים הסכימו למינוי נוירולוג בכיר כמומחה רפואי מטעם בית הדין. המומחה קבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האירוע המוחי.
בית הדין קיבל את תביעת העובד ופסק:
בית הדין סומך את ידיו על חוות דעת רפואית של מומחה מטעמו, ולא יסטה ממנה אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן.
לבחינת הקשר הסיבתי נקבעו בהלכה שני מבחנים: האם סביר יותר שהאירוע היה בין תורמי הפגיעה מאשר שהאירוע לא תרם כלל לפגיעה? וכן מהי מידת התרומה של תנאי העבודה על עיתוי הפגיעה?
במקרה זה המומחה בחן את שני המבחנים בפן רפואי ומצא כי אירוע הפיטורים הביא לקרות האירוע בעיתוי שקרה, ולכן האירוע המוחי בו לקה התובע הוא בגדר פגיעה בעבודה.
התביעה התקבלה והמוסד לביטוח לאומי חויב לשלם לתובע 6,000 ש"ח הוצאות משפט.
בפני כבוד השופטת קארין ליבר- לוין, נציג ציבור (מעסיקים) מר יורם זקס, נציגת ציבור (עובדים) גב' אמירה שניצר
בית הדין האזורי
נדחתה בקשת עובדת לביטול פיטוריה שנקבעו בגלל הצהרה לא נכונה שאין לה קרובי משפחה בחברה ממשלתית
עובדת בחברת חשמל שהתקבלה לעבודה בעקבות הצהרה לא נכונה שאין לה קרובי משפחה בחברה הממשלתית, ופוטרה לאחר שימוע, פנתה לבית הדין בבקשה זמנית לביטול פיטוריה והשבתה לעבודה. הבקשה נדחתה ובית הדין פסק:
תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר העסקת קרובי משפחה, (תשס"ה 2005) האוסרות העסקת קרובי משפחה באותה חברה ממשלתית נועדו למנוע אפשרות של ניגוד עניינים, לשמור על שוויון הזדמנויות בקבלה לעבודה, לשמור על טוהר המידות בשירות הציבורי, ועל אמון הציבור בו.
התקנות מגבילות העסקת קרובי משפחה באופן רחב הן לגבי מועמדים לעבודה והן לגבי עובדים, בקשר לכל סוגי התפקידים, ככל ששיעור קרובי משפחה המועסקים בחברה עולה על 5%.
גם בחוקת העבודה בחברת חשמל נכתב כי עובד שמסר ביודעין מידע מהותי שאינו נכון רשאית החברה לפטרו.
על המבקשת, כמועמדת לעבודה, מוטלות חובות אמון וגילוי מוגברות אשר הופרו בידיעה שיש לה קרובת משפחה בחברה, ובידיעה שהצהרה חלקית או לא נכונה תוביל לפיטוריה.
בנסיבות העניין לא נפל פגם בהתנהלות החברה על פי התקנות וחוקת העבודה ולא הוכח שהתקנות פוגעות בחופש העיסוק.
לא התמלאו התנאים למתן צו עשה זמני לביטול הפיטורים הזהה לסעד הסופי בתובענה, ובשיקולי מאזן הנוחות קיים קושי בהשבה לעבודה למבקשת שהפרה את אמון המעסיקה.
הבקשה נדחתה והמבקשת חויבה בהוצאות המעסיקה בסך 4,000 ש"ח.
פלטפורמת שיווק
(1)(1).jpg)
.png){kind=small}
