לאחר עשר שנות עבודה עובדת שחזרה מחופשת לידה והורות, תבעה את המעסיק על הרעת תנאיה בתקופה המוגנת ועל פיטוריה שלא כדין מחמת אפליה אסורה על רקע הורות.
העובדת צירפה לכתב התביעה ולתצהיר שלה תמלול של שיחה מוקלטת שהתקיימה בין בן זוגה לבין מנהל המעסיק, יומיים לאחר פיטוריה שתמציתה ידוע לשני הצדדים. המנכ"ל התבקש לחזור בו מהפיטורים ו ביקש כמה ימים לחשוב.
בית הדין דחה את בקשת המעסיק שתמלול ההקלטה אינו קביל כראיה ופסק: כללית, יש להבחין בין אי קבילות ראיה לחסיון ראיה. מסמכים שהוחלפו בין הצדדים במהלך משא ומתן לפשרה אינם קבילים במשפט כראיה משיקולי האינטרס הציבורי לעודד פשרות ויישוב סכסוכים מחוץ לכותלי המשפט, זאת במשא ומתן פתוח להשגת פשרה, חופשי מחששות. לעומת זאת, חיסיון מסמכים הוא בקשת צד למנוע מיריבו לחשוף תוכן מסמך שלו מחמת חיסיון חוקי או הילכתי מוכר כגון, חיסיון דברים שהוחלפו בין עורך דין לקוח. למרות שבן זוגה של התובעת היה עורך דין שייצג אותה שנתיים קודם, נפסק כי תמליל הפגישה הינו קביל כראיה. ראשית, כיון שהמנכ"ל ידע שהוא נפגש עם בן זוגה אשר הדגיש בפניו שהוא אינו פועל כעורך דין אלא מקיים שיחה חברית. שנית, למרות שבפגישה היה אלמנט של משא ומתן התמליל מעיד שלא היה משא ומתן מהותי. למעשה, בן הזוג ביקש לבטל את הפיטורים והמנכ"ל לא הציע שום הצעה קונקרטית לקידום פשרה. בית הדין הוסיף כי עסקינן בתביעה שעניינה אפליה בה לתובעת קשה להציג ראיות ישירות. לכן, יש לנקוט משנה זהירות בהערמת מכשול ראייתי נוסף על העובדת על-ידי הענות לבקשה לפסול את התמליל כראייה.