בחברת הסעדה מאורגנת משנת 2015 פחתה הפעילות, במיוחד בתקופת הקורונה כאשר מצבת העובדים ירדה מ 1,600 ל-400. בשנת 2023 החברה נקטה בפיטורי צמצום כאשר הוועד וההסתדרות התנגדו לפיטורים בסכסוך עבודה. יו"ר ועד העובדים החלה את עבודתה כשף כאשר נבחרה לוועד והייתה בתפקיד
ארגוני במשרה מלאה ללא תפקיד יצרני מוגדר, וללא מסגרת שעות. היא נדרשה על-ידי המעסיק לקבל תפקיד חלקי של שפית עם הקצאת 20 שעות חודשיות לפעילות ארגונית. ההסתדרות פנתה לבית הדין בטענה כי המעסיקה מתנכלת ליו"ר הועד ופוגעת בתנאי עבודתה ובמשימות שלה כיו"ר הוועד.
בקשת ההסתדרות לצו זמני נדחתה ובית הדין פסק:
זכות ההתארגנות היא זכות יסוד חוקתית רמת מעלה. על פי החוק וההלכה הפסוקה פרושה הגנה על פעילות ארגונית של חבר ועד ואוסרות על המעסיק לפגוע בתנאי עבודתו, או לפטרו.
מצד שני אין להעניק לחבר ועד חסינות מפני פיטורים או פגיעה בתנאי עבודתו מטעמים עניינים, ככל שהמעסיק -שעל כתפיו נטל שכנוע מוגבר-להוכיח שהפגיעה אינה קשורה לפעילותו הארגונית. די בהוכחת חשד במניעי המעסיק כדי להעביר אליו את נטל מוגבר לסתירת החשד.
זכותו הארגונית החוקתית של ארגון עובדים אינה עדיפה על זכות הקנין החוקתית של המעסיק לנהל את עיסקו כראות עיניו משקולים עניינים. בית הדין אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתו של המעסיק, ומתפקידו לאזן בין שתי הזכויות לפי נסיבות המקרה.
במצב של הפחתה משמעותית בהיקף הפעילות וירידה במצבת העובדים, דרישת המעסיקה לשלב את יו"ר הוועד לפי צרכי העבודה בעבודה יצרנית חלקית ומידתית, עם 20 שעות חודשיות פעילות ארגונית על חשבון המעסיק, אינה בלתי לגיטימית. גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המעסיק באופן
ברור.
בפני כבוד השופט כאמל אבו קאעוד, נציג ציבור (מעסיקים) מר יואל פלדי, נציג ציבור (עובדים) מר דוד זיו
בית הדין האזורי
לא כל תמליל פגישה בעניין סכסוך עבודה יחשב
למשא ומתן לפשרה שאינו קביל כראיה
לאחר עשר שנות עבודה עובדת שחזרה מחופשת לידה והורות, תבעה את המעסיק על הרעת תנאיה בתקופה המוגנת ועל פיטוריה שלא כדין מחמת אפליה אסורה על רקע הורות.
העובדת צירפה לכתב התביעה ולתצהיר שלה תמלול של שיחה מוקלטת שהתקיימה בין בן זוגה לבין מנהל המעסיק, יומיים לאחר פיטוריה שתמציתה ידוע לשני הצדדים. המנכ"ל התבקש לחזור בו מהפיטורים ו ביקש כמה ימים לחשוב.
בית הדין דחה את בקשת המעסיק שתמלול ההקלטה אינו קביל כראיה ופסק: כללית, יש להבחין בין אי קבילות ראיה לחסיון ראיה. מסמכים שהוחלפו בין הצדדים במהלך משא ומתן לפשרה אינם קבילים במשפט כראיה משיקולי האינטרס הציבורי לעודד פשרות ויישוב סכסוכים מחוץ
לכותלי המשפט, זאת במשא ומתן פתוח להשגת פשרה, חופשי מחששות. לעומת זאת, חיסיון מסמכים הוא בקשת צד למנוע מיריבו לחשוף תוכן מסמך שלו מחמת חיסיון חוקי או הילכתי מוכר כגון, חיסיון דברים שהוחלפו בין עורך דין לקוח. למרות שבן זוגה של התובעת היה עורך
דין שייצג אותה שנתיים קודם, נפסק כי תמליל הפגישה הינו קביל כראיה. ראשית, כיון שהמנכ"ל ידע שהוא נפגש עם בן זוגה אשר הדגיש בפניו שהוא אינו פועל כעורך דין אלא מקיים שיחה חברית. שנית, למרות שבפגישה היה אלמנט של משא ומתן התמליל מעיד שלא היה משא
ומתן מהותי. למעשה, בן הזוג ביקש לבטל את הפיטורים והמנכ"ל לא הציע שום הצעה קונקרטית לקידום פשרה. בית הדין הוסיף כי עסקינן בתביעה שעניינה אפליה בה לתובעת קשה להציג ראיות ישירות. לכן, יש לנקוט משנה זהירות בהערמת מכשול ראייתי נוסף על העובדת על-ידי
הענות לבקשה לפסול את התמליל כראייה.