עורך דין הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה בגין אוטם שריר הלב בו לקה כפגיעה בעבודה כשהכין עיקרי טיעון בתיק מורכב וחסר סיכוי, אך נדחה על-ידי המוסד לביטוח לאומי. על החלטה זו, הגיש עורך הדין תביעה לבית הדין האזורי, אשר קבע כי עורך הדין לא עמד בנטל להוכיח שקודם לאירוע הלב, ארע לו אירוע חריג בעבודה ודחה את תביעתו. 

בית הדין הארצי פסק בערעורו של הפרקליט כי בחינת חריגותו של אירוע נבחנת מבחינת המבוטח (בחינה סובייקטיבית), אך הבחינה האם עוצמת הדחק הייתה חריגה, טעונה ראיות אובייקטיביות. ככל שהסטייה משגרת העבודה גדולה יותר ועוצמת האירועים גדולים יותר, ניתן להקל בעוצמת הראיה הנדרשת מהמבוטח להוכחתם. בענייננו, בית הדין הארצי פסק כי אין עילה להתערבות ערכאת הערעור בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית. לגופה של התביעה קבע בית הדין, כי עדות עורך הדין בנסיבות העניין לא מהווה ראיה אובייקטיבית כשלעצמה. אין די באמירותיו הסובייקטיביות כדי לקבוע שהיה אירוע שגרם לדחק חריג. בית הדין דחה את הערעור וקבע כי עורך הדין ישלם הוצאות משפט בסכום של 4,000 ש"ח.

המעסיקה, חברה המפעילה רשת מועדני כושר, העסיקה את התובע כיועץ כושר. עם התפשטות נגיף הקורונה, החברה הודיעה לעובדיה כי היא מוציאה אותם לחל"ת שאינה מוגבלת בזמן. העובד הבהיר לחברה בכתב כי אינו מוכן לצאת לחל"ת, ולאחר מכן התפטר. העובד הגיש תביעה לפיצויי פיטורים בטענה שהוא התפטר בשל הרעת תנאי עבודתו וכי יש לראות בהתפטרותו כהתפטרות בדין מפוטר.

בית הדין ציין כי לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים עובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים במידה והתפטרותו הייתה תוצאה להרעה מוחשית בתנאי עבודתו. על פי הפסיקה, עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח הסעיף צריך לעמוד בשלושה תנאים: להוכיח קיומה של הרעה מוחשית בתנאי העבודה, קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות להרעה, ומתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה. זאת למעט במצב בו ברור כי המעסיק אינו יכול ואינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה.

בית הדין פסק כי בעניין הנדון שלושת התנאים מתקיימים. הודעת החברה בדבר הוצאת העובד לחל"ת ללא הגבלת זמן הינה הרעה מוחשית. הודעת העובד שהוא מתפטר משום שהוא מסרב לצאת לחל"ת מעידה על קשר סיבתי, והעובד נתן התראה לחברה והודיע לה שהוא מסרב לצאת לחל"ת. על כן בית הדין פסק כי העובד אכן התפטר בדין מפוטר ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים. זאת למרות מצב החירום החריג בתקופת הקורונה שאינו נוטל את תוקפם של עקרונות משפט העבודה ואינו מצדיק את טענת הסיכול שטענה המעסיקה. יחד עם זאת, נקבע כי העובד אינו זכאי לרכיב הודעה מוקדמת מפני שמדובר בהתפטרות.