בית הדין הארצי לעבודה פסק כי ההסתדרות הכללית לא הרימה את הנטל להוכיח כי לסופר פארם הייתה השפעה משמעותית על תנאי עבודתם של רוקחים שהועסקו על-ידי זכיינים של החברה בבתי המרקחת שלה. לכן, לא קמה לסופר פארם חובה לנהל משא ומתן קיבוצי עם ההסתדרות על תנאי עבודתם של הרוקחים עובדי הזכיינים.

בית הדין התייחס לראשונה לסוגיה העקרונית מיהו המעסיק במודל הזכיינות, סוגיה שלא נקבעה בחוק ולא נדונה בפסיקה עד היום. ככלל, ניתן לראות במי שאיננו מעסיק ישיר כמעסיק לעניין חוק ספציפי כמו חוק ההסכמים הקיבוציים המחייבו לנהל משא ומתן קיבוצי. זאת כאשר מעניק את הזיכיון מעורב בפועל בשליטה הכלכלית על תנאי עבודת עובדי הזכיין ויש למעניק הזיכיון השפעה ישירה על תנאי עבודה של עובדי הזכיין או כאשר מתקבלות החלטות משותפות של הזכיין למעניק הזיכיון באשר לאותם תנאי עבודה. אם אין מעורבות מהותית של מעניק הזיכיון, סופר פארם בענייננו, אין טעם מעשי בניהול משא ומתן קיבוצי עם מעניק הזיכיון שאינו המעסיק הישיר.

עובד בניין שעבד תקופה קצרה בכמה אתרים הגיש תביעה נגד שלושה נתבעים, שתי חברות שהיו קבלניות ראשיות באותם אתרים, ותביעה אישית כמעסיק בפועל נגד הבעלים שלהן. שלושת הנתבעים טענו שהתובע הועסק על-ידי שני קבלני משנה שלא היו צדדים לתביעה.

בית הדין מצא ופסק כי העסקת התובע הייתה בפועל על-ידי הנתבע האישי - הוא שפיקח על עבודת העובד הוא שנתן לו הוראות, והוא שילם את שכרו וטיפל בפיטוריו. בעקבות ההכרה בדיעבד בתביעה האישית נגד ההעסקה הלא לגיטימית. 

בפועל, פסק בית הדין לראשונה כי על המעסיק בפועל לפצות בדיעבד את העובד על הפרת חובותיו לפי חוק ההודעה המוקדמת בסך 3,000 ש"ח ועל הפרת חובותיו לפי חוק הגנת השכר לתת לו תלושי שכר בפיצוי בסך 10,000 ש"ח וכן הוצאות משפט ושכ"ט בסך 20,000 ש"ח. בית הדין נימק את פסיקתו התקדימית להטיל אחריות רישומית על מעסיק שיחסי העבודה עמו הוכרו בדיעבד בחשיבות המהותית שיש לזכויות העובד לקיום החובות הרישומיות של מעסיק. לפי חוק הודעה מוקדמת ולפי חוק הגנת השכר. בגלל ההשלכות כבדות המשקל שיש להעסקה לא לגיטימית ללא חובות רישומיות של המעסיק, על פגיעה מתמשכת בזכויות העובד אין לפטור את אותו מעסיק מפיצוי העובד. 

התביעה נגד שתי החברות הקבלניות נדחתה והעובד חויב לשלם לשתיהן הוצאות בסך 7,500 ש"ח.