אחד המהלכים שאני גאה בו במיוחד בחודש האחרון, הוא מעורבותי בהגשת עתירה לבג"צ כנגד החלטת מועצת מקרקעי ישראל. את העתירה הגשנו, חמישה עורכי דין בהובלתה של עורכת הדין אפרת ואש בשם שבעה עותרים; ועניינה תשלום מס שדורשת מועצת מקרקעי ישראל מבעלי קרקעות במעמד המכירה, כשלטעמנו מדובר במס מעוות ובלתי מוצדק. על העתירה תוכלו לקרוא בכתבה שפורסמה ב"קו למושב".
להחליט שלא לעמוד מהצד, ולפעול - זו הרגשה מעוררת! כשנסעתי לירושלים להגיש את העתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, הצטמררתי מהתרגשות. היה משהו במעמד הזה, שאני - עורכת דין רשאית להיכנס בשערי הצדק האלה, ולהאיר את תשומת ליבה של הערכאה הגבוהה של המשפט על עוול שנגרם לאזרחים בידי ממסד גדול. אין כאן שום כוונה לרמוז או להדליק את מדורת המחלוקת הציבורית. הכוונה שלי ריקה מעניין פוליטי כזה או אחר, אלא יוצאת מנקודת התייחסות לעיקרון הצדק – של עורכת דין שגאה במיוחד לגלות שזה אפשרי – אפשר לרדת מהגדר, לנקוט מהלך מול עוול שנגרם ללקוחות, ולקרוא לערכאות הגבוהות של המשפט להתערב. חברי עוה"ד ואני ממתינים בקוצר רוח לשמוע את תגובת מועצת מקרקעי ישראל לעתירה ולפסיקתו של בג"צ; לכאן ולכאן – העתירה בפני עצמה היא מעשה, מעוררת תשומת לב, גורמת לבכירים ודאי לחשוב. אעדכן בהמשך...
אני מניחה שלא כולם מצאו זיקה לכל מה שכתבו, ובכל זאת, כפי שכתבתי בטור האישי במדור "שלום בית" במגזין "קו למושב" – "בלב של כל ישראלי נותרו לפחות שתי פיסות מיצירותיהם – אחת שהשאיר לו שלו, והשנייה שקיבל מגפן. במקרה שלי, מעבר לשירים ולסיפורים הנפלאים, קיבלתי מכל אחד מהם מתנה נוספת – דרך חדשה לראות ולהבין את אנשי המושבים, כפי שהם סיפרו אותה.
מזמינה אתכם להתבונן על היוצרים ועל יצירותיהם דרך משקפיים אחרות. לא חשבתי שכך יהיה, אבל זה באמת אחד הטורים המרגשים ביותר שכתבתי...
פלטפורמת שיווק
.jpg)
