חברה לניקיון לולים הגישה ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי, אשר במסגרתו חויבה החברה בתשלום גמול שעות נוספות.

בית הדין הארצי הפך את החלטת בית הדין האזורי וקבע בין היתר כי כאשר מעסיק ממלא את חובותיו ומבצע רישום ומעקב שעות עבודה והעובד מסרב לבצע את חלקו ברישום, אין הצדקה להחיל את החזקה של תיקון 24 לחוק הגנת השכר. לפי החזקה -הניתנת לסתירה- חל היפוך בנטל השכנוע במצבים בהם מעסיק לא הציג דוח נוכחות, שאז נטל השכנוע עובר אל המעסיק ביחס לעד 60 שעות נוספות חודשיות. בעניין הנדון, המעסיקה ביקשה מעובד אחד לדווח על שעות העבודה שלו, אך הוא סירב. לכן, קבע בית הדין הארצי כי אין להחיל את החזקה שנקבעה בתיקון 24, והנטל נשאר על שכמו של העובד לשכנע שעבד בשעות נוספות. באשר לעובד אחר שערך דיווחי נוכחות בזמן אמת ועל יסוד דיווחיו שילמה לו המעסיקה גמול שעות נוספות באופן שוטף, עובד כזה אינו יכול להתנער מדיווחיו ולתבוע תוספת לגמול השעות הנוספות ששלומו לו, אלא אם כן יוכיח כי הדיווח החסר נעשה בגלל תכתיב של המעסיק. בית הדין הארצי פסק כי יש לקבל את הערעור של החברה ולבטל את חיובה בתשלום גמול שעות נוספות.

עובד שעבד שלוש שנים במכון לרישוי רכבים ובדיקות קניה והסובל מבעיות נפשיות, הגיש תביעה לפיצויים בגין יחס פוגעני וזכויות נוספות.

בית הדין פסק כי חובת האמון וחובת תום הלב מחייבים את הצדדים לחוזה העבודה, הן את העובד והן את המעסיק, להימנע מפני פגיעה הדדית זה בכבודו של זה. בית הדין ציין כי, כפי שנפסק בעבר, על המעסיק מוטלת החובה לדאוג לרווחתם של עובדיו, ולספק להם סביבת עבודה השומרת על כבודם כאדם וכעובד, ומאפשרת ביצוע העבודה באווירה רגועה, ונטולת התעמרות. בענייננו, בית הדין קבע כי מנהליו של העובד ידעו שיתר העובדים צוחקים ולועגים לעובד על מצבו הנפשי. למרות שהעובד ביקש ממנהליו לפעול להפסקת ההצקות משאר העובדים בנוגע למצבו הרפואי ובמקום להפסיק זאת, הם שיתפו פעולה עם העובדים. בית הדין פסק כי העובד זכאי לפיצוי בגין הפגיעה בשמו הטוב ובכבודו במקום העבודה בסך 40,000 ש"ח.