עובד ותיק בעל מוגבלות הגיש תביעה כנגד מעסיקתו להורות לה לשבצו לתפקיד התואם את מגבלותיו. העובד לא שיתף פעולה עם בקשות החברה להוכחת מצבו הרפואי העדכני. הוא נמנע לחזור לעבודה במשך שלוש שנים, נמנע מלהתייצב לבדיקת רופא תעסוקתי ונמנע מלבצע את התפקיד החלופי שנמצא לו ולבחון אותו. כך למעשה, יצר העובד הרושם הכללי כי כל מבוקשו היה שיבוץ במשרה המתאימה לדרישותיו הכלליות ולא רק למוגבלויותיו.

בית הדין האזורי קבע בהחלטתו כי העובד הינו בעל מוגבלות אך החברה עמדה בחובת ביצוע התאמות הקבועות בסעיף 8 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, המגביל את היקף חובת מאמצי ההתאמה הסבירים של המעסיק לכזו שלא תטיל עליו נטל כבד מדי. נפסק כי החברה פעלה במאמצים יסודיים וממושכים מעבר לנדרש על מנת לאפשר לעובד להמשיך את עבודתו בחברה בדרך הולמת ולא נמצא פגם בהתנהלותה. בית הדין לא התרשם שהעובד שיתף פעולה ובחן את האפשרויות המוצעות לו. העובד אף לא התאמץ להוכיח כי ישנם תפקידים אחרים המתאימים לו, וזאת מתוך מחשבה מוטעית שהחברה נדרשת להתאים את עצמה לצרכיו האישיים. בית הדין דחה את התביעה והעובד חויב לשלם לחברה הוצאות ושכר טרחה בסך 10,000 ש"ח. בית הדין ציין כי בין הצדדים עדיין מתקיימים יחסי עבודה ואין בפסק הדין כדי לקבוע מה יהיה עתידו או כיצד תנהג עמו החברה מעתה והלאה.

עובדת זרה בהריון שהועסקה כעובדת ניקיון בסניף סופר מטעם חברת שירותי ניקיון פוטרה מעבודתה כשהיא בחודש התשיעי להריונה, ללא אישור הממונה לפי חוק עבודת נשים וללא שימוע כדין. לטענת החברה, העובדת לא פוטרה אלא סיימה את העסקתה במסגרת חילופי מעסיקים בין החברה לקבלן. בית הדין פסק כי העובדת לא פוטרה במובן הרגיל של המילה אך גם בנסיבות בהן נאלצה העובדת לצאת לחופשת לידה ממעסיקה אחת ולשוב מחופשתה למעסיק אחר - החברה עדיין מחויבת לקבל היתר מהממונה ולוודא קבלת אישור קליטתה כעובדת אצל המעסיק החדש, בהתאם להוראות סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים. 

בית הדין פסק כי החברה ידעה מבעוד מועד על סיום ההתקשרות עם הסופר וחילופי המעסיקים ויכלה למנוע את הפגיעה בעובדת אם הייתה פועלת כדין. אומנם סיום ההתקשרות אינו קשור להריון העובדת אך גם כאשר העובדת ההרה מבקשת העברה וקליטה אצל המעסיק החדש, על המעסיקה המעבירה מוטלת האחריות לפנות לקבלת היתר. לפיכך, בית הדין האזורי קיבל את תביעת העובדת וחייב את החברה לשלם לה בגין זכויות שונות כ-19,000 ש"ח, מתוכם 8,000 ש"ח כפיצוי מכוח חוק עבודת נשים וכן הוצאות ושכ"ט בסך 2,500 ש"ח.