עובד שעלה מאתיופיה ועבד כ-10 שנים ברשות האוכלוסין וההגירה, פוטר לאחר שזכה לקידום במכרז לתפקיד מרכז צוות במתקן גבעון, הגיש תביעה לפיצויי בגין אפליה בשל מוצאו.

בית הדין ציין כי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע עיקרון עליון המשמש כתנאי בסיסי לקיום משטר דמוקרטי המבוסס על הגינות וצדק, והאוסר על אפליה לאורך כל שלבי התעסוקה וכולל איסור הפליה בגין "ארץ מוצא". בית הדין קבע כי העובד הציג ראשית ראיה שלא היו סיבות ענייניות במעשיו או בהתנהגותו כדי להצדיק את פיטוריו מהתפקיד אליו נבחר במכרז וכן שלא הועלתה כל טענה בדבר תפקודו טרם זכייתו במכרז. בית הדין פסק כי המעסיקה לא עמדה בנטל ההוכחה שהועבר אל כתפיה ושוכנע כי המעסיקה פעלה בחוסר תום לב, הפלתה את העובד בשל מוצאו, לא אפשרה לו להוכיח את כישוריו בתפקיד החדש, ולא היה בסיס מקצועי להדיחו מהתפקיד החדש ולפטרו. בית הדין פסק כי בשל תקופת העסקתו הארוכה של העובד, הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים תוך הפליה מחמת מוצא, ולאור עוגמת הנפש שנגרמה לו ושיקולי הרתעה והסתייגות חברתית, העובד זכאי לפיצוי ברף הגבוה ולהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך  100,000 ש"ח.

עובדת שצעדה לתוך דלת זכוכית במשרדי החברה ואפה נשבר, הגישה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה. בית המשפט קבע כי קיימת חובת זהירות קונקרטית של מעסיק כלפי עובדיו וכלפי הבאים בשעריו. חובת המעסיק כוללת, בין היתר, סימון דלת שקופה על מנת להזהיר עובדים או מבקרים מפני קיומה ובכך למנוע אפשרות פציעה. בענייננו, המעסיקה לא סימנה את הדלת הזכוכית ובכך הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית שלה כלפי עובדיה וכלפי והבאים בשעריה. בית המשפט קבע כי המעסיקה התרשלה בהתקנה ובתחזוקה של הדלת. התרשלות זו, הובילה לפציעתה של העובדת שגרמה לה נזקי גוף. בית המשפט פסק לעובדת פיצויים והוצאות שכ"ט עו"ד בסך כ-147,000 ש"ח.