בג"ץ דן בעתירה של מעסיקה לביטול פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה (עליו דווחנו בחוזר מיום 19.12.2022) בו נקבעה דוקטרינה משפטית חדשה שהכירה בהטרדה מינית בשל ניצול יחסי השפעה ולא רק בשל ניצול יחסי מרות ופיצתה את המוטרדת ב 160,000 ש"ח והוצאות בסך 25,000 ש"ח.

עתירת המעסיקה נדחתה בבג"ץ על הסף, הן מחמת שהוי של חצי שנה והן לגופה בהעדר עילה להתערבות בג"ץ מחמת טעות משפטית מהותית אשר נוגעת לסוגיה בעלת חשיבות כללית המחייבת תיקון של אי צדק משווע. אמנם נפסק כי בית הדין הארצי יצר חידוש משפטי בדוקטרינת יחסי השפעה אולם בתי הדין לעבודה, כשמם, הם האמונים לפי החוק לפתח את ההלכה בתחום יחסי העבודה והתעסוקה בכלל ובתחום יישום החוק להטרדה מינית בפרט.

מנהל יחידת חקירות באחד מאגפי משרד האוצר שפוטר בעילה של אי-התאמה ועררו לנציבות המדינה נדחה, תבע לאכיפת יחסי העבודה.

בית הדין פסק בעבר, במסגרת בקשת העובד לצו זמני, כי העובד פוטר בעילת סרק של אי-התאמה, כשלמעשה, הוא פוטר בשל נסיבות משמעתיות בהתנהלותו. הליך הפיטורים שבוצע היה מסלול עוקף להליכי משמעת. בכך, נמנעה מהעובד חקירה ראויה שיכלה לאשש את גרסתו ונמנע מהעובד הליך סדור ומובנה של הבאת ראיות ברף הכבד הנדרש בעבירות משמעת. בית הדין פסק כי יש להשיב את העובד לתפקידו עד להכרעה בהליך עיקרי.

בית הדין פסק בהליך העיקרי, כי אין מקום לסטות מההחלטה הזמנית לאכיפת יחסי עבודה שהתקבלה במסגרת ההליך הקודם על יסוד הראיות לכאורה, שהן עתה הראיות היחידות בתביעה, לפיהן העובד פוטר שלא במסלול המשמעתי הנכון. בית הדין קיבל את התביעה ופסק כי ההחלטה שהתקבלה בהליך הקודם, להשיב את העובד לתפקידו, תישאר על כנה. בנוסף, נקבע כי העובד זכאי לפיצוי לא ממוני ולהוצאות ההליך העיקרי בסך 75,000 ש"ח.