חברה העוסקת בעריכת פטנטים ורישומם הגישה כנגד מנהלת כספים שעבדה אצלה כשבע שנים ופוטרה, תביעה לסעדים הצהרתיים לשלילת פיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת, ולהשבת שכר ששולם ביתר בשל דיווח פיקטיבי של שעות עבודה. העובדת הגישה תביעה גדולה שכנגד ותבעה מהמעסיקה בין היתר פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

בית הדין קיבל את תביעת המעסיקה וקבע כי העובדת ניצלה לרעה את האמון המיוחד שניתן בה בהיותה מנהלת הכספים במעסיקה. העובדת דיווחה על שעות עבודה שאינן משקפות את עבודתה בפועל לאורך תקופה ממושכת. לכן, כשהמעסיקה שילמה לעובדת שכר הכולל עבודה בשעות נוספות, על יסוד דיווחיה מבלי שבדקה אותם, העובדת קיבלה שלא כדין שכר בשיעור הגבוה מזכאותה. בית הדין פסק כי גם אם המעסיקה כשלה בביקורת של נתוני הנוכחות ודיווחיה הכוזבים של העובדת, אין הדבר מצדיק הותרת הסכומים שהעובדת קיבלה ביתר ושלא כדין, ופסק כי העובדת תשיב למעסיקה סך של כ-230,000 ש"ח.

 

בתביעה שכנגד שהגישה העובדת בסכום של כ-900,000 ש"ח, בית הדין פסק כי לא מצא שנפל פגם בפיטורי העובדת המצדיק פסיקת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין או בגין עוגמת נפש. כמו גם, מעשיה הפסולים של העובדת עולים כדי "הפרת משמעת חמורה" ופסק שלילת הזכאות מהעובדת להודעה מוקדמת וכן ל-50% מהסכומים שהמעסיקה הפקידה בקופת גמל.