עובד שעבד בבית אבות סיעודי ככוח עזר, אשר הורשע בעבירות של התעללות במטופל חסר ישע, ונדון לחצי שנת מאסר, תבע את המעסיקה לתשלום זכויות שונות והמעסיקה הגישה תביעה שכנגד, שעיקרה פיצוי על פגיעה בשמה הטוב.

בית הדין קיבל את התביעה שכנגד בחלקה וקבע כי פרסום מקרה ההתעללות של עובד בקשיש ששהה בבית האבות והתגובות הקשות על הכתבה בעיתון ובאינטרנט מעידות על חומרת המעשים בעיני המגיבים לכתבה אשר הזיקו למוניטין ולשמה הטוב של המעסיקה. כל משפחה המעוניינת לשכן מטופל במוסד הסיעודי של המעסיקה תבדוק אודותיו באינטרנט ותגלה שארע שם מקרה של התעללות במטופל ואודות ההרשעה. המעסיקה שתבעה נזקי אובדן הכנסות בסך 800,000 ש"ח לא הצליחה להוכיח את הנזק הממוני המסוים הנ"ל ותביעה זו נדחתה. אך, בית הדין פסק למעסיקה בגין הפגיעה בשמה הטוב פיצוי כללי של נזק לא ממוני שהוערך ב-50,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

מורי דרך שעבדו כשש שנים בחברת נסיעות העוסקת בארגון טיולים ללא הסכמי העסקה והשתכרו באמצעות חשבוניות, תבעו זכויות כעובדים מכוח משפט העבודה המגן. החברה הגישה תביעה שכנגד בה תבעה ממורי הדרך להשיב לה 40% מהתמורה הקבלנית, לגרסתה, ואת הטיפים שקיבלו מחנויות אליהן נכנסו התיירים שהדריכו.

בית הדין קיבל את תביעת העובדים, דחה את התביעה שכנגד ופסק כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד- מעסיק. הפן החיובי של מבחן ההשתלבות התקיים. מורי הדרך היו חלק מפעילות הטיולים המרכזית, הרגילה והחיונית של החברה והתקשרותם עם החברה הייתה רציפה. החברה סיפקה לתובעים אוטובוסים לצורכי ההדרכה והתובעים היו כפופים לחברה ותחת פיקוחה. באשר לפן השלילי, אמנם התובעים השתכרו באמצעות חשבוניות, אך לא ניתן לראות בהם כמי שהשתלבותם נעשתה באמצעות עסק או שיש להם עסק משלהם. כיוון שהחברה לא הוכיחה מה היה השכר החלופי של התובעים אילו הועסקו כשכירים, נפסק כי זכויות מורי הדרך יחושבו על פי התמורה הקבלנית שקיבלו בממוצע ליום עבודה, ואף גמול שעות נוספות. התביעה שכנגד של החברה נדחתה מאחר שלא נחתם הסכם בין הצדדים לפיו יבוצעו השבה או קיזוז של התמורה והטיפים, והחברה גם לא הוכיחה מה היו סכומי התשרים. בית הדין פסק לתובעים בגין זכויות סוציאליות סך של כ-90,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד והוצאות משפט.