תובעת שהועסקה במשך 21 שנה בתפקיד מזכירה ראשית בבית ספר, הגישה תביעה כנגד מועצה אזורית שומרון בטענה כי פיטוריה נעשו בניגוד לדין בתקופת מחלה ותבעה לקבל פיצוי כספי בגין פיטוריה.

  

מאבחנת דידקטית והוראה, תבעה זכויות שונות הנובעות לטענתה מהתקיימות יחסי עבודה בינה לבין חברה פרטית העוסקת במתן אבחונים.

בית הדין פסק כי מבחינת מכלול העובדות שנבחנו על פי המבחן המעורב, לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לחברה הפרטית, אלא יחסים שבין קבלן למזמין שירות. נפסק כי הפן החיובי של מבחן ההשתלבות התקיים, כי התובעת השתלבה בחברה הפרטית ועבודתה הייתה בליבת עיסוק החברה. עם זאת, התובעת ניהלה מכון אבחונים עצמאי, כך שהפן השלילי לא התקיים. בנוסף, התובעת הציגה את עצמה כעוסקת עצמאית מול רשויות המס, האבחונים אותם ערכה היו תחת שליטתה ותחת אחריותה ולא ראתה עצמה כפופה להוראות החברה. התובעת קבעה לעצמה את ימי החופשה ולא דיווחה על נוכחות. כמו כן, שכרה היה גבוה פי 3 כעצמאית מאשר אילו הייתה מוגדרת כשכירה והיא אף ניצלה את האפשרות לנכות מהכנסותיה כעצמאית הוצאות שונות. בית הדין דחה את התביעה ופסק כי בשל חוסר תום הלב בתביעה, על התובעת לשלם הוצאות משפט בסך של 40,000 ש"ח.