הערב בשעה זו מתקיימת עצרת הזכרון השנתית להטבעת אוניית המעפילים סטרומה בדרכה מרומניה לארץ ישראל בשואה, האסון הימי האזרחי הגדול ביותר בתולדות מלחמת העולם השנייה והגדול ביותר בתולדות ההעפלה. אנו מביאים בגיליון זה מידע נוסף בנושא ההעפלה מרומניה ותרומת יוצאי רומניה לחיל הים הישראלי.
סיפורן של אוניות המעפילים פאן יורק ופאן קרשצ'נט
מוזמנים לצפייה בהרצאתו המרתקת של תא"ל (מיל.) ניר מאור, בנושא סיפורן של אוניות המעפילים פאן יורק ופאן קרשצ'נט בעלות הסיפור השונה והמיוחד, אשר הפליגו מקונסטנצה רומניה.
הספינות הפליגו לכיוון ארץ ישראל בדצמבר 1947 כשעל סיפונן מעל 15,000 מעפילים מכל רחבי רומניה, אשר רוכזו באמצעות רכבות נוסעים מיוחדות שאורגנו מראש כשהן מלוות באנשי "ההגנה", במבצע מיוחד ומרשים אשר כלל גם את העלאת יהודי רומניה לאוניות בנמל בורגס בולגריה.
תא"ל מאור עוסק בשנים האחרונות בנושא חקר ההעפלה ברמה האקדמית. לפני כן הוא כיהן בחיל הים כמפקד שייטת הצוללות, ראש מחלקת תורה והדרכה, מפקד בסיס אשדוד וראש מספן כוח האדם. הוא היה שותף בפיתוח ואפיון הצוללות מסדרת דולפין ולאחר שחרורו שימש מנהל מוזיאון ההעפלה וחיל הים.
1967: שני מפקדי הצוללות של חיל הים הישראלי ממוצא רומני
שייטת 7 (הצוללות) של חיל הים הישראלי בתקופה שלפני מלחמת ששת-הימים הייתה, כמו מרבית חיל הים בתהליך הצטיידות, בצוללות מדגםT שנרכשו בבריטניה ועברו שיפוץ והסבה. הצוללת הראשונה בסדרה – "אח"י לוויתן", תוכננה להגיע לארץ באוגוסט 1967. וכך מצא עצמו חיל הים במלחמה עם שייטת צוללות המונה שתי צוללות S מיושנות: אח"י "תנין" בפיקודו של רס"ן אברהם (איבן) דרור, שחדר עמה במלחמה לקרבת נמל אלכסנדריה שבמצרים לצורך הורדת לוחמי הקומנדו הימי במטרה שיפגעו בכלי שיט ואח"י "רהב" בפיקודו של מיכאל (יומי) ברקאי, שלא הייתה כשירה לצלילה והופעלה במלחמה רק ככלי שיט על מימי. שני מפקדי הצוללות היו ממוצא רומני. על מיכאל (יומי) ברקאי שהיה בהמשך למפקד חיל הים (בין השנים 1976–1978) ועוטר בעיטור המופת על תפקידו במלחמת יום הכיפורים כבר סיפרנו בהרצאות קודמות ועוד נספר. אברהם דרור ייסד את "בית ספר צוללן" של חיל הים, זכה לצל"ש הרמטכ"ל שהומר בהמשך לעיטור העוז על תפקודו ב-1967, מונה למפקד שייטת הצוללות וב-1976 מונה למפקד בסיס חיפה ושירת בתפקיד עד 1979 בדרגת תא"ל.
לקריאת המאמר המלא אודות התקיפה בנמל אלכסנדריה במצרים ותא"ל אברהם דרור (איבן)
המאמר הוא מתוך מחקר שנערך ע"י ד"ר, אל"מ (מיל.) בני מיכלסון עבור ארגון א.מ.י.ר. בנושא -תרומת יהדות רומניה לביטחון ישראל
בית הקברות ההיסטורי בראש פינה, הממוקם בפאתי המושבה משקיף אל בתיה ההיסטוריים, אינו מפורסם ומבוקר (מלשון ביקורים) כבתי הקברות ה"מיתולוגיים" בכנרת, בנהלל או בתל חי, למרות שטמונים בו כמה דמויות בולטות ומיוחדות בתולדות ההתיישבות בארץ
קצת אהבה קולנועית לכבוד הולנטיין דיי שחל לאחרונה - מארכיון מורשת יהדות רומניה
לכבוד הולנטיין די, "חג האהבה" שחל לאחרונה, פרסם ארכיון מורשת יהדות רומניה בישראל את התמונה והסיפור הבא:
משתפים אתכם בתמונה רומנטית מתוך אוסף הבמאי היהודי-רומני, מרסל בלוסומס (בלומן) המוכשר שפעל בעיקר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ברומניה.
בשנת 1923 עבד בלוסומס באולפני ויטה-פילם בווינה, שם פגש את הבמאי המפורסם מייקל קרטיס (אז בשמו המקורי: מנו קרטס קמינר), יוצר הסרטים "מלאכים עם פרצופים מלוכלכים" ו"קזבלנקה" עטור פרסי האוסקר.
משנת 1926 ועד 1931 היה מרסל עורך המגזין "קולנוע", ובמקביל הוא ביצע פעילות עיתונאית ענפה עבור חברות שונות כגון יוניברסל, Die Lichtbildbühne בברלין ו- Cinémagazine בפריז. בין 1926 ל- 1929 הוא יצר מספר סרטים, כגון: סרט האילם המוערך "Lache în harem" (לאקה בהרמון). בסרט זה, לאקה, איש מובטל אחד, נרדם על שפת אגם בזמן שהוא צופה בקבוצת בנות מתרחצות. הוא חולם שנכנס להרמון ומתכנן לברוח משם יחד עם אחת הנשים היפות ביותר, לילי הקסומה, אך חלומו מתפוצץ בסופו של דבר עקב צחוק הבנות המסובבות אותו לועגות על המראה שלו. הקומדיה מסתיימת בכך שהיפות זורקות את האיש המובטל לתוך המים.
בתקופת השיא של יצירתו, פוגש בלוסומס את פאולה איליאסקו, אשת קולנוע ממוצא יהודי, בתחילת דרכה בעולם הגדול. כמו מאוריציו בלומן – או מרסל בלוסמס, גם היא תאמץ שם במה אחר – פולה אילרי, תהפוך לכוכבת אקזוטית בסרט "Le désir" ותפרוץ מפריז לאמריקה כמאהבת בסרט "Under the Roofs of Paris".
בתמונה: פולה (באמצע) ולימינה מרסל, שני יהודים רומנים שעולם הקולנוע הנוצץ עוד יתאהב בהם, בשנים הבאות, בוקרשט 1928.
פלטפורמת שיווק
_480x344-r.jpg)
