בשבוע שעבר, קיבל בית הדין הארצי לעבודה את ערעורה של פלונית וקבע כי הוטרדה מינית. בפסיקה תקדימית, בית הדין קבע החמרה של איסור הטרדה מינית לא רק ביחסי מרות אלא גם ביחסי השפעה והקפדה על אחריות מהותית של המעסיק. המטריד חויב בסך 40,000 ש"ח והמעסיקה בסך 120,000 ש"ח (סכום המקסימום בחוק) בגין הפרת חובותיה לפי החוק למניעת הטרדה מינית. המעסיקה והמטריד חויבו בסך 25,000 ש"ח הוצאות משפט.

העובדת, צעירה בת 21, הועסקה כחודש במלון באילת כמלצרית לובי (עבודה מועדפת לאחר השחרור מהצבא). לטענתה, במהלך מסיבת עובדים שנערכה בחוף הים, פלוני בן 32, שעבד במלון כשנה וחצי כשף טורנה, הטריד אותה מינית. העובדת זומנה לשיחה עם האחראית למניעת הטרדה מינית. בעקבות שיחה זו הועברה העובדת לתפקיד אחר במרכזיית המלון והמטריד חזר לתפקידו. העובדת לא קיבלה את החלטת מנכ"ל המלון בדבר התלונה וכן נמנע ממנה מענק העבודה המועדפת.

העובדת ערערה על החלטת בית הדין האזורי לעבודה שדחה את תביעתה וערעורה התקבל. הנשיאה, השופטת ורדה וירט ליבנה, בפסק דין רחב יריעה, טבעה לראשונה מונח חדש בדיני הטרדה מינית: "יחסי השפעה". נפסק כי הכללים המחמירים בדבר נטל ההוכחה החלים במקרים של יחסי מרות, יחולו באופן מסוים גם במצבי ביניים של יחסי השפעה, כאשר בין שני עובדים יש פער כוחות שאיננו נובע מיחסי מרות. בפסק הדין הוגדר כי:

יחסי השפעה יכולים להתבטא בפער בניסיון המקצועי של עובד ומידת החשיבות המקצועית שלו במקום העבודה לעומת עובד אחר. כמו כן, יכולה מהות התפקיד לכונן כוח השפעה של עובד אחד על אחר, כמו גם הוותק של עובד במקום העבודה הספציפי וטיב קשריו עם עובדים אחרים, שמו והמוניטין שלו במקום והפרשי הגילאים. נקבע כי במקרה של יחסי השפעה כזה יש להקל בנטל ההוכחה המוטל על המוטרדת:

בית הדין מצא כי בין העובדת והשף התקיימו יחסי השפעה מבחינה מקצועית. פלוני היה בתפקיד בכיר יחסית (שף טורנה) והמערערת עובדת זוטרה (מלצרית לובי). בנוסף, מבחינה מעמדית, המערערת הייתה עובדת חדשה וצעירה בעוד שפלוני היה מבוגר ממנה, ותיק, ומקושר עם העובדים ועם בכירי המלון.

בית הדין פסק כי חובות המעסיק אינן רק טכניות למנות אחראי למניעת הטרדה מינית, לפרסם תקנון במקום העבודה, לברר באופן נאות תלונות ולהביאן לידיעת המעורבים. חובות המעסיק הן חובות מהותיות להבטיח לעובדיו סביבה בטוחה ולנקוט אמצעים סבירים למנוע הטרדות. בנושא חובות המעסיק למניעת הישנות מקרי הטרדה מינית, נפסק כי המעסיקה לא עמדה בנטל ההוכחה. צוין, שחל על בית מלון נטל מוגבר משום שמדובר במקום עבודה "מועד" בגלל מיקומו הגאוגרפי בעיר מרוחקת, והעובדה שחלק מעובדיו, דוגמת המערערת, מתגורר במגורי עובדים וכן בגלל שמדובר בבית עסק שמספק שירותי אירוח עשרים וארבע שעות ביממה בכל ימות השבוע. בנסיבות אלו, מוצדק להחיל נטל מוגבר על המעסיקה. בית הדין הארצי קבע כי טיפול המעסיקה בתלונת המערערת היה לקוי ביותר בעריכת "טקס" של בדיקה, לצאת לידי חובה בלבד, ולא מתוך ניסיון כן לבדוק את התלונה לגופה. כך לא נחקרו כל המעורבים בתלונה. בפסק הדין הושם דגש על "עמודי התווך" של חובות מעסיק בבירור תלונה בדבר הטרדה מינית – תיעוד, קיום בחינה יסודית וקבלת החלטה אופרטיבית מנומקת בכתב. הודגש כי:

בעקבות החידוש ההילכתי והרחבת האיסור על הטרדה מינית על-ידי בעל/ת השפעה שאינו/ה ביחסי מרות מומלץ למעסיקים לנקוט צעדים אופרטיביים על מנת למנוע ניצול לרעה של יחסי השפעה: