מידעון אב"ע אורות מודיעין-פרשת ויחי

מידעון פרשת ויחי

השבת אנו חותמים את ספר בראשית בפרשת ויחי.
'ויחי' בגימטריא = 34. אומר המדרש כי יעקב חי חיים שלמים ומאושרים, רק 34 שנים.
17 שנים מלידת יוסף עד היעלמו, ועוד 17 שנים במפגש במצריים.
יעקב אבינו מברך את בניו: "איש אשר כברכתו ברך אותם".
לכל אחד יש את הברכה הייחודית שלו.
מצד אחד קורא יעקב לאחדות ישראל: "היאספו...היקבצו...", מצד שני כל אחד הוא מיוחד.
הברכה היא להוציא אל הפועל את הברכה שקיבלת מבוראך ולהכפיל אותה. האותיות ברך הן היחידות שמכפילות בגימטריא את האותיות שלפניהן:

ב' היא א' כפול 2
ר' היא ק' כפול 2
ך' היא י' כפול 2.
איש אשר כברכתו ברך אותם..עלינו לממש ולהכפיל את ברכת השם שבקרבנו.
לכל אדם יש ברכה ותפקיד ייחודי.
לכולנו נשמה אלוקית שמקורה באחד היחיד והמיוחד, אך לכל אחד יש ייחודיות ושליחות מיוחדת בעבורה ירדה נשמתו לעולם. בידינו הבחירה החופשית לגלות את המיוחד שבקרבנו ולא להיות חקיינים.
צריך גם להיות מודע שיש לנו כוחות אלוקיים.
זו הדרך החינוכית של אולפנת 'אורות'. לכל תלמידה יש את האור האלוקי המיוחד שלה. תפקידנו להאיר לכל אחת את דרכה היחודית.
כוח האדם הוא ביכולת החשיבה שלו ובכושר הדבור. לכן האדם נקרא מדבר. על כח זה אומר הנביא ישעיה: "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך, לנטוע שמיים וליסוד ארץ".
החיים ביד הלשון...

יהי רצון שנזכה לממש את יעודינו בחיינו בעוצמה המירבית האלוקית שבקרבנו.

באהבה ובאמונה,

שבת שלום ומבורך
הרב אשר כורסיה

ראש האולפנה

דבר תורה מאת המורה לאנגלית-רעות וסרמן

פרשת ויחי

"וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וכו'… אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיו לִי וכו'… וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרְכֵם. וַיִּקַּח יוֹסֵף, אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו וכו'… וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל, וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם. וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה, וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה". (פרשת ויחי מח. א-כ)

את מידת ראיית הטוב ניתן לראות בשתי דרכים: הראשונה, כלפי הקב"ה והשנייה, כלפי הבריות. ועל ידי ראיית הטוב, אנו בונים את הדרך לאהבת עם ישראל ומקיימים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך". בפרשתנו, אנו לומדים מיעקב את חשיבות ההסתכלות החיובית, על ידי ברכתו לאפרים ומנשה.

התורה מספרת לנו את השלבים בהם קיבלו אפרים ומנשה את ברכתם. בעוד שמנשה הבכור הושם לימין יעקב ואפרים לשמאלו, יעקב שעיניו כהו מראות משכל את ידיו. יוסף כתגובה, מבקש להסיר את ידו השמאלית של אביו מעל ראש מנשה ולהציבה על ראש אפרים, ואז אומר לו אביו: "ידעתי, בני ידעתי" שמנשה הבכור, "גם הוא יהיה לעם, וגם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגויים". והוא ברכם, ובברכתו הקדים את אפרים למנשה: "בך יברך ישראל לאמר: ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה".

השאלה הנשאלת כאן, מדוע יעקב מחליט לנהוג בדרך זו? ועוד יש לבאר, את ההדגשה היתירה במילים "וישם את אפרים לפני מנשה".

התשובה לשאלה זו טמונה בפגישתם של יוסף ויעקב אביו, כשיעקב אבינו ראה את אפרים ומנשה, שאל את יוסף, מפני מה קראת להם בשמות אלו, ענה לו יוסף, שלראשון קרא מנשה "כי נשני ה' את כל עמלי ואת כל בית אבי", והכוונה כאן שה' הרחיק אותי מביתו של יעקב אבינו, בית שכולו תורה ויראת ה'. ולשני קראתי אפרים, "כי הפרני אלהים בארץ עניי", שה' גדלני בארץ אויב, והגעתי למעמד נעלה ביותר במלכות מצרים. ולאות תודה ושבח לה' יתברך, קרא את בנו על שם גדולתו.

אמר לו יעקב ליוסף, הסתכלות זו שלך על החיים אינה נכונה, כי בראשית היית צריך לקרוא לבנך הראשון על שם הטובות שעשה ה' איתך, ולכן היית צריך לקרוא לו אפרים, ואילו רק לשני היית צריך לקרוא על שם הצרות שבאו עליך, ולקרות שמו מנשה. כי תמיד ההסתכלות והמבט של האדם צריכה להיות על חצי הכוס המלאה, כמו שכתוב "וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך" תמיד לראות את הטוב. ולכן הקדים יעקב את אפרים בברכתו, וגם הדגיש הפסוק "וישם את אפרים לפני מנשה", כי כך צריכה תמיד להיות הראייה של האדם על החיים, ראשית כל על הטובה, ורק אחר כך על הרעה. ויזכור האדם כי גם הצרות הבאות אליו מאת ה', כולן הן לטובה, ובאמת אינן צרות כלל, אלא טובות, כמו שאמרו רבותינו על הפסוק "כי ארד אל בני אבל שאלה", אמר לו ה' ליעקב, אני ממליך את בנך למלך ואתה עושה עליו אבלות?, עינינו הרואות כי לא תמיד האדם צופה את דרכי ה' והתוכנית האלוקית בעולם, לפיכך אנו מברכים את הבנים "כאפרים וכמנשה", שתשיג אותם תמיד הטובה, גם במה שנראה כאילו אינו לטובה, כי בסוף הכל לטובה מאת ה'.

חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק

בברכת שבת שלום,

רעות וסרמן

פָּרַשׅילַת- טור פרשת השבוע מאת שילת יצקן, תלמידת כיתה י"א!

...

דבר תורה פרשת ויחי

אחי יוסף חששו שלאחר מות יעקב, יוסף יתנקם בהם על המעשה הרע שעשו כשמכרו אותו כביכול לישמעאלים. בכדי להפיג את חששם יוסף אמר: "ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה..."

שכל טוב (בובר): "ואתם חשבתם עליי רעה. שמכרתוני בידי אכזרים כדי לאבדי: אלוקים חשבה, את רעתכם עליי: לטובה, למשוך אתכם למצרים בשלום: למען עשה. כלומר הקב"ה עשה ולא אתם: כיום הזה. שאתם חיים וקיימים, כך: להחיות עם רב".

דבריו אלה של יוסף הם יסוד מושכל באמונת אומן של עם ישראל, לאמור: המעשה הרע של גזירות קשות על עם ישראל סופו שהקב"ה הופכו לברכה.

העיקרון הזה שמדבר רע יכול לצאת גם דבר טוב נמצא במגוון רחב מתחומי החיים. חורשי רעה המבצעים פעולה שלילית מתכוונים שהתוצאה תהיה גם היא רעה ושלילית, והנה בניגוד למחשבתם התוצאה היא טובה וחיובית בחלקה, למרות שלפעמים היא משאירה גם צלקות, כי נסתרות דרכי ה' בהנהגת העולם.

מחלות שפקדו את העולם זירזו את פיתוח האנטיביוטיקה, זיהום האוויר ויצירת החור באוזון גרמו לפיתוח של תחליפים לאנרגיה מהדלקים, משבר המחסור במים גרם להאצת פיתוח טכנולוגיות להתפלת מים, והקמת מכוני התפלה לאורך חופי ישראל.

פרעה ביקש להשמיד את עם ישראל בצו שלילי מלכותי: "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א'), והמצרים צייתו לזה ועשו מעשה שלילי, אך התוצאה הייתה חיובית: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד", ולבסוף נגאלנו ממצרים ביד רמה.

דבריו של יוסף לאחיו: "אתם חשבתם עליי רעה אלהים חשב לטובה", פותחים צוהר להבנת הנהגת ה' על העולם, וכי הדבר הרע יכול להצמיח דבר טוב- "מעז יצא מתוק"

מתוך ספרו של דר' יצחק קניגסברג "אורים במדע תורתך".

מעיין לוי ט'1