בית הדין האזורי
חיילת משוחררת הוכרה כעובדת בעבודה מועדפת במפעל של אביה למרות ששכרה נשמר על-ידי הוריה כחיסכון
|
חיילת משוחררת פנתה לבית הדין בתביעה לקבלת תשלום מענק עבודה מועדפת ודמי אבטלה מביטוח לאומי. ביטוח לאומי טען כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לאביה.
בית הדין פסק כי בהתאם לפסיקות קודמות אין בקירבה משפחתית כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד-מעסיק. מהות היחסים שנוצרו, הלכה למעשה, קובעת את קיומם או אי קיומם של יחסי עובד-מעסיק. בית הדין יבחן את טיבם של היחסים שנוצרו וייתן את דעתו לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות עבודה בפועל, רמת השכר ששולמה ועוד. בית הדין נתן משקל רב לראיות על מהות היחסים בפועל. התובעת מועסקת עד היום במפעל במשרה מלאה, באופן רציף, וגילתה בקיאות רבה בתהליכי העבודה לרבות הכשרתה בקורס בטיחות. לתובעת הופקו תלושי שכר אשר במסגרתם שילם אביה דמי ביטוח לאומי ומס הכנסה המהווים ראיה אובייקטיבית. למרות ששכרה של התובעת לא שולם ישירות לתובעת על-ידי הפקדה בחשבון הבנק שלה, כמקובל, אלא נשמר על-ידי הוריה כחסכון לעתיד, פסק בית הדין כי מדובר בצורת התחשבנות ויש לראותה כתשלום משכורת. התביעה התקבלה ונפסק כי בין התובעת לחברה שבבעלות אביה התקיימו עובד-מעסיק לצורך זכאותה למענק עבודה מועדפת ו/או לדמי אבטלה.
|
בית הדין האזורי
מוכרת בחנות שהפסיקו לשבצה לעבודה בשל גילוי מוגבלות נפשית פוצתה בכ- 50,000 ש"ח
|
עובדת חדשה בעלת מוגבלות נפשית, שעבדה כמוכרת במשך שלושה שבועות בחנות לאחר שנמצאה מתאימה לתפקיד, תבעה בעזרת נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, את מעסיקתה בגין הפליה בעבודה מחמת מוגבלותה. לטענת העובדת, הפסיקו לשבצה למשמרות בחנות לאחר שמנהלת החנות גילתה במקרה שיש לעובדת נכות על רקע נפשי.
בית הדין ציין כי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות משנת 1998 קבע שמטרתו "להגן על כבודו וחרותו של אדם עם מוגבלות ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים...". על כן, נקודת המוצא היא שיש לפתוח את שערי החברה להשתלבות מלאה של אנשים עם מוגבלויות בקירבה, לרבות בתחום יחסי העבודה. החוק הנ"ל מטיל את חובת ההוכחה על המעסיק כי לא הפלה את העובד מחמת מוגבלותו. בית הדין דחה את טענות המעסיקה להצדקת הפסקת שיבוץ העובדת (אי תקינות טופס 101, היעדר מעבר מבחן הסמכה וירידה בצרכי עבודה) ופסק כי העובדת הופלתה מחמת מוגבלותה מאחר שהמעסיקה לא הרימה את נטל ההוכחה לכך שהפסקת שיבוץ העובדת במשמרות לא הייתה קשורה למוגבלותה, זאת גם לאור ביצוע תפקידה לשביעות רצון המעסיקה. בית הדין פסק לעובדת פיצוי לא ממוני בסך 45,000 ₪, ופיצוי ממוני בהתאם לחלק היחסי של הזמן בו העובדת הפסידה שכר בגין ההפליה והוצאות משפט.
|
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי הפרסום המלא. המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי. |
להצטרפות לרשימת הדיוור לקבלת עידכונים ומידע על אירועים - לחצ/י כאן |
|
| |
|
|
פלטפורמת שיווק-r.gif){kind=logo}
.jpg)
.jpg)
.jpg)
