בית הדין האזורי
הפסיקה בתביעות התעמרות בעבודה שמורה למצבים קיצוניים ביותר המגובים בראיות חד משמעיות |
עובדת בכירה במכללה האקדמית נתניה במשך 22 שנים עד לפיטוריה, פנתה לבית הדין בתביעה לפיצוי בגין התעמרות והתנכלות תעסוקתית, פיצוי בגין פרסום לשון הרע ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
בית הדין פסק כי מעבר להצעת חוק אין חקיקה בכנסת המסדירה תביעות על התעמרות בעבודה. פיתוח הסוגייה הוא כולו פרי הפסיקה אשר הלכה צעד אחרי צעד בעיקר במסלולים של פיצוי בגין עוגמת נפש או הפרה של חובת תום הלב. לכן, הפסיקה צריכה להיות שמורה למצבים קיצוניים ביותר, מצבים שבהם מוכח שעובד היה במשך תקופה ממושכת ובאופן חזרתי קורבן להתעמרות של ממש, ללא כל הצדקה ניהולית או אחרת, והדברים מגובים בראיות חד משמעיות. אמת המידה העיקרית לבחינת טענת התעמרות היא אובייקטיבית ולא סובייקטיבית, האם הדרישות מהעובד בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ניתנות להצדקה בראיה של צרכי המעסיק. בעניינו, כדי להציל את המכללה ממצב כלכלי קשה, המנכ"ל נדרש לאמצעי ייעול שיצרו מצבים חדשים ולא נוחים לעובדים ותיקים, כמו התובעת.
בית הדין מצא כי לא היה כלפי העובדת הליך מובנה של התנכלות ודחה את תביעת העובדת לפיצוי לא ממוני. באשר ללשון הרע, בית הדין פסק כי המגמה בפסיקה היא לפסוק פיצויים רק במקרים מתאימים החורגים מהתנהלות סבירה של מקום עבודה. נפסק כי לא היו בפרסומים לשון הרע, ומכל מקום, קמו למכללה ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע. עוד נפסק כי גם אין מקום לפסוק פיצויי כספי לתובעת בגין טענותיה לפגמים בהליך פיטוריה, גם אם היו אי התאמות בין כל שלבי ההסכם הקיבוצי לבין מה שנעשה בפועל. בזאת, התביעה נדחתה על כל חלקיה וסעדיה.
|
בית הדין האזורי
עובדת שהוצאה מקבוצת הווטצאפ ערב השימוע לקראת פיטורים פוצתה ב- 20,000 ש"ח |
התובעת, מנהלת בכירה של 26 סניפים באזור הדרום ברשת אופטיקה הלפרין במשך כ- 10 חודשים אשר פוטרה מעבודתה. התובעת טענה לפיטורים שלא כדין מאחר שפוטרה בגלל ששהתה בימי מחלה וכי השימוע שנערך לה נערך ל"מראית עין" בלבד.
בית הדין פסק כי אמנם הייתה סמיכות זמנים בין פיטורי התובעת לבין מחלתה, אולם התובעת לא פוטרה עקב מחלתה אלא בעיקר עקב חוסר שביעות רצון מתפקודה ומהתנהלותה ועקב צמצומים בכח האדם ברשת בשל מגפת הקורונה. בית הדין פסק כי אין להתערב בפיטורי התובעת מאחר שהחלטה זו נתונה בידי המעסיק בהתאם לפררוגטיבה הניהולית, בכפיפות למידות של תום לב, הגינות וסבירות, וכי לאחר סיום העסקתה לא גויס מנהל אזור במקומה. בית הדין פסק כי התובעת לא זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש, זאת בשל פרק הזמן הקצר בו עבדה בחברה ומאחר שעילות הפיטורים היו משיקולים עניינים של תפקוד לקוי וצמצומים.
עם זאת, בית הדין פסק כי הוצאת התובעת מקבוצת הווטצאפ של העובדים ערב השימוע עולה לכדי פגם בהליך הפיטורין המצדיק פיצוי. העיתוי המוקדם בו הוצאה התובעת מקבוצת הווטצאפ מקרין על הליך השימוע ומהווה פגיעה בכבוד התובעת. בית הדין פסק לתובעת על כך פיצוי של משכורת אחת עם התנאים הנלוים בסך 20,000 ₪. |
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי הפרסום המלא. המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי. |
להצטרפות לרשימת הדיוור לקבלת עידכונים ומידע על אירועים - לחצ/י כאן |
|
| |
|
|
פלטפורמת שיווק-r.gif){kind=logo}
.jpg)
.jpg)
.jpg)
