עובדת ששימשה מדריכת שחיה 24 שנים פוטרה עקב צמצומים כשהיא בת 65.5. העובדת סורבה מצד המעסיקה לבטל את חתימתה על הסכם סיום ההעסקה שלטענתה הטעה אותה.
בית הדין פסק כי העובדת שמסרה למעסיקה את מכתב ביטול ההסכם יומיים לאחר חתימתו, רשאית לבטלו מחמת הטעיה. העובדת הרימה את נטל השכנוע לכך שבשיחת החתימה על ההסכם הועלמה מפניה עובדה מהותית בדבר קיומה של ההוראה בהסכם הקיבוצי, לפיה היא זכאית לפיצויים
מוגדלים בשל פיטורי הצמצום. בית הדין פסק כי העלמת ראיה זו מנעה מהעובדת לקבל החלטה מושכלת ומרצון.
בית הדין פסק לעובדת פיצויים מכוח ההסכם הקיבוצי בשל התוספת האחוזית של פיטורי הצמצום בסך 191,180 ₪ ובשל מענק הסתגלות בגובה 6 חודשי עבודה בסך 62,682 ₪. מאחר שהעובדת לא נתנה את הסכמתה למועד תשלום פיצויי הפיטורים בית הדין פסק לה פיצויי הלנה בסך
10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 15,000 ₪.