משפחת הישיבה היקרה!

אחת החוויות השגרתיות של מרכיבי המשקפיים נעוצה ברגע הזה בבוקר שבו אתה שולח יד מגששת למצוא היכן הנחת את זוג המשקפיים. יש בכוחו של הרגע בו מונחות המשקפיים על העיניים והתמונה מתבהרת ברגע קט ללמדנו הרבה.
פרשת השבוע פותחת במביא הביכורים. דברים רבים נכתבו אודותיו, אבל בשורות הבאות אני מבקש לשאול את עצמי ואותנו מדוע הפרשה תולה את הבאת הביכורים עם הכניסה אל הארץ? האם לא שייך להודות כבר בעודנו במדבר? מדוע נזכרנו עכשיו?
אנו עומדים ערב הכניסה אל הארץ המובטחת. אדם שרגיל לחיי נדודים אינו קשור לקרקע. אין ערך בנטיעה או בזריעה כאשר אחת לכמה זמן עוברים מקום. הכניסה אל הארץ משנה באופן מהותי את מצבו של האדם. הוא יהיה מחובר יותר, נטוע על אדמתו.
מצב כזה יש בו סיכון וסיכוי. מחד יש בו ברכה רבה. אדם שקשור אל הקרקע זקוק יותר למעורבות שמיים. הנודד בתקופה המקראית התעסק לרוב עם בעלי החיים הקלים לניוד, במצב של היעדר מים נדד בעקבות מקורות מזון ושתיה למרעה. לעומתו בעל הקרקע מקובע לאדמה ואינו יכול לשנות את מקומו בהעדר מים. התלות כמו גם הקשר אל הקרקע יוצרים זיקה רבה יותר אל הקב"ה.
מאידך, הקשר אל הקרקע יוצר תחושה של בעלות, של חוזק וכוח אישיים. התחושה של הקביעות עלולה לפגום בהבנה שהקב"ה מעורב ולהרחיק את האדם מעולמה של התפילה. אנו מוצאים לרוב בדברי הנביא את הקריאה לאדם להבין שהוא אינו יכול לסמוך על קביעות זו וכי הקשר אל הארץ תלוי במעשים שלו.
ערב הכניסה אל הארץ מבקש משה לתת בידי עם ישראל את התחושה של לבישת המשקפיים. היכולת לראות את התמונה הגדולה, לזהות רגעים של חסד, לומר תודה. העם מבין שלהיות בעל קרקע זה דבר לא טבעי ומובן מאליו וכי מדובר בקפיצת מדרגה והתגשמות של הבטחת אבות.
גם אנחנו בחיים נוטים להחמיץ לעיתים קרובות רגעים כאלו, אנו לא תמיד מצליחים לראות את מי שמיטיב איתנו ולהודות לו. האם זכרנו לומר תודה לשומר בכניסה לקניון? לקופאית שחייכה אלינו בחינניות? להורים ולילדים שלנו? אם רק נצליח לראות טוב יותר ולזהות את רגעי החסד הללו, להבין עד כמה הם אינם ברורים מאליהם, נוכל להתקדם הרבה יותר. נהיה נטועים, אבל לא מקובעים...

בעז"ה נתחיל השבוע בישיבה לומר החל ממוצאי השבת הקרובה (וזה הזמן שוב להזמין את כולם) לומר סליחות. להביע לפני ריבונו של עולם את תקוותנו לשנות, לתקן ולרומם את עצמנו ואת העולם שסביבנו. קיומה של פרשת מביא הביכורים בעיצומו של חודש אלול, באה לומר לכולנו שהתיקון הגדול מתחיל בעיניים שלנו, בבדרך שאנו רואים את העולם ומגיבים לו.