סמנכ"ל מכירות, זומן לשיחת שימוע עקב ירידה במכירות ואי שביעות רצון מתיפקודו הניהולי. במהלך השיחות בין העובד למנהליו במטרה להגיע לפתרון מוסכם, יצא העובד לחופשת מחלה. במהלכה החל הסמנכ"ל להעביר מסמכים, דו"חות, מידע על לקוחות, וחומר סודי נוסף משרתי החברה למחשבו האישי ולאחר מכן מחק את החומר במטרה להסוות את פעולתו. החברה חסמה את גישתו לשרתי החברה והגישה בקשה דחופה במעמד צד אחד למינוי כונס נכסים ותפיסת מחשבים. כמו כן, ביקשה החברה צו מניעה זמני האוסר על המנהל לעשות שימוש בסודותיה המסחריים. בהמשך, הגישה החברה תביעה במסגרתה ביקשה צו איסור תחרות למשך שלוש שנים, שלילת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

בדיון שנערך בנוכחות הצדדים, נתן בית הדין תוקף של החלטה להסכמת הצדדים שהצו הזמני שהורה לעובד שלא לעשות שימוש במידע הסודי יהפוך לקבוע. בעניין דרישת החברה להגבלת עיסוק, קבע בית הדין כי הכלל ההילכתי הוא שלתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה יש ליתן תוקף רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על אינטרס לגיטימי של המעסיק, שאם לא כן תגבר זכות היסוד של העובד לחופש עיסוק. נקבע כי טענת החברה שהמידע שנתפס ברשות העובד הוא בגדר מידע מסחרי סודי לא נסתרה, והתנהלות העובד  מלמדת על חוסר תום לב. לכן, כשמדובר בעובד בכיר, שחרג מחובות הנאמנות המוגברת מוצדק ליתן תוקף לתניית הגבלת העיסוק שבחוזה העבודה. עם זאת, הגבלת עיסוק למשך שלוש שנים היא גורפת ולא מידתית ומן הדין ומן הצדק להגבילה לעשרה חודשים, מגבלה זו מתחשבת בזכות העובד להמשיך להשתכר לפרנסתו בתחומים המתאימים להשכלתו ולניסיונו המקצועי.

בית הדין חייב את העובד בהוצאות משפט של המעסיק בסך של כ- 35,000 ₪.